1

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר.

למועד זה המאשימה לא הגיבה לבקשה.

מדובר בדו"ח מסוג ברירת משפט בניגוד לתקנה 54 (א) לתקנות התעבורה, בו הודיע הנאשם או מי מטעמו על רצונו להישפט.

הנאשם לא התייצב לדיון ולכן, נידון בהעדרו לקנס המקור בסך 1,500 ₪.

ב"כ הנאשם טוען בבקשה כי ידע על מועד הדיון ואף היה בבית משפט במועד הדיון, בתיקים אחרים אך בשל טעות, הדיון נשוא תיק זה לא נרשם ביומנו. עוד נטען, כי הנאשם כופר בביצוע העבירה, מבלי לפרט טענת ההגנה שלו.

אין חולק כי מועד הדיון היה ידוע לנאשם או מי מטעמו.

הבקשה אינה עומדת בתנאים לביטול פסק דין שניתן בהעדר.

בית המשפט העליון קבע כי טעות או בלבול, גם אם נעשו בתום לב אינם עילה לביטול פסק דין שניתן בהעדר.

גם כפירה כללית אין בה כדי להועיל לנאשם.

בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון בין היתר ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י , ורע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ. סאלם (25.3.18), אין כל הצדקה לביטול פסה"ד.

ב"כ הנאשם לא העלה כאמור כל טענת הגנה בבקשתו.

לפיכך, אני סבור כי בנסיבות הנ"ל לא נגרם עיוות דין לנאשם.

הבקשה נדחית.

2

ניתנה היום, כ"ו אב תשפ"ב, 23 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.