1

1.         נסיבות המקרה:

בפני בקשה לביטול חלקי של כתב האישום. כטענת המבקש, לא ניתן לייחס לו עבירת נהיגה בזמן פסילה שכן כהיותו בלתי מורשה לנהיגה, לא היה עליו להגיש תצהיר לעניין פסילת רישיונו. מנגד, טוענת המשיבה כי משלא הגיש המבקש תצהיר כאמור בגזר הדין בו נפסל רישיונו מיום 19.07.17 (תת"ע 5216-04-16) הרי שאין לקבל בקשתו.

2.         דיון והכרעה:

הריני לקבל את בקשת המבקש.

עסקינן במבקש אשר בלתי מורשה לנהיגה, כלומר לא היה בידו רישיון נהיגה כלל, ומשכך, לא היה ביכולתו לבצע פעולה אקטיבית כלשהי בדמות הפקדת רישיון או אישור הפקדת רישיון ובנוסף, לא היתה חובה בידי המבקש להגיש באופן חלופי תצהיר לעניין פסילת הרישיון. שכן כעולה מדברי ביהמ"ש העליון ברע"פ 7431/10 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 21.11.2010) (להלן: "פרשת פלוני"):

2

"במקרים בהם נגזר עונש של פסילה מקבלת רשיון נהיגה על מי שמעולם לא החזיק רישיון כאמור, תימנה תקופת הפסילה מהמועד שנקבע בגזר הדין, ואין על נאשם שנגזר עליו עונש כאמור חובה להמציא תצהיר לפי תקנה 557(ב) לתקנות התעבורה, שהרי על פי לשונה הברורה חלה התקנה אך על מי שהיה בידו רישיון"

דהיינו, לאור היותו של המבקש בלתי מורשה לנהיגה, לא היה עליו להפקיד רישיון נהיגה ואף לא להגיש תצהיר לעניין פסילתו. בהתאם, לא חלים עליו כללי תקנה 557(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א 1961, אלא תחול עליו הוראת סעיף 42(א) לפקודה בלשונה הברור לפיו "פסילה שהטיל בית משפט... תחל ביום מתן גזר הדין אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת".

לפיכך, פסילתו של המבקש מיום 19.07.17 הסתיימה מבעוד מועד וביום האירוע בתיק הנוכחי (03.03.20) לא נהג המבקש בפסילה.

באשר לפסיקה אותה אזכר ב"כ המשיבה בתגובתו לבקשה (רע"פ 6445/18), הרי שאין ביכולתה לסייע לו בענייננו, שכן בעובדות המקרה הנ"ל דובר על נאשם שרישיון נהיגתו פקע ולא במי שהיה בלתי מורשה לנהיגה (כגון במקרה שבפנינו) ואין האמור בפרשת פלוני חל עליה.

3.         סיכומו של דבר:

הריני נעתר לבקשה וקובע כי ביום האירוע (03.03.20) לא נהג המבקש בפסילה.

קובע להמשך ליום 3.5.22 שעה 9.00

המזכירות תודיע ותזמן.

3

ניתנה היום, י"ב אדר א' תשפ"ב, 13 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.