לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר ביום 06.10.22 (להלן: "פסק הדין").

המבקשת, באמצעות בא כוחה, טוענת כי לא זומנה לדיון כדין, ולכן לא התייצבה. עוד צוין, כי המבקשת החליפה את כתובת מגוריה לאחר ששלחה בקשה להישפט.

בנוסף הפנה ב"כ המבקשת לכשלים בדוח, אשר לדידו עולים כדי חשש לעיוות דין.

ב"כ המבקשת העלה טיעון לפיו המשיבה כלל לא הייתה רשאית לזמן את המבקשת לדיון, ומלאכת זימון נאשמים מוטלת על מזכירות בית המשפט בלבד.

המשיבה התנגדה לבמבוקש.

דיון והכרעה:

סבורני כי דין הבקשה לביטול פסק הדין להתקבל.

כעולה, המבקשת החליפה את כתובת מגוריה לאחר ששלחה בבקשה להישפט, והזימון לדיון נשלח למענה של המבקשת הנקוב על גבי הבקשה. מכאן, כי אי התייצבות המבקשת לדיון נעוצה בה.

עם זאת, סבורני כי הנימוקים האחרים אשר צוינו בבקשה עולים כדי חשש לעיוות דין, דבר המצדיק היעתרות לה.

לנוכח האמור לעיל, הנני מורה על ביטולו של פסק הדין שניתן בהיעדר ביום 06.10.22.

לעניין הסמכות לזמן:

סבורני כי דין הטענה, בדבר היעדר סמכות משטרת ישראל לזמן למשפט את מי שביקש להישפט בגין עבירת ברירת משפט, להידחות.

ב"כ המבקשת טוען, ובצדק, כי בהתאם לסעיף 228(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ"), הסמכות של שוטר למסור הזמנה למשפט, עת עסקינן בעבירות תעבורה מסוג ברירת משפט, מתגבשת אך מקום בו סבור אותו שוטר שהעבירה נעברה בנסיבות מחמירות.

עם זאת, אין לקבל את הטיעון לפיו כאשר מדובר בעבירה מסוג ברירת משפט, אשר לגביה הוגשה בקשה להישפט, הסמכות לזמן את הנאשם לדיון נתונה למזכירות בית המשפט בלבד ולא למשטרת ישראל, ואסביר.

סעיף 229(א)(2) קובע כי:

"הודיע, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, בדרך שנקבעה בתקנות, שיש ברצונו להישפט על העבירה"

המחוקק אמנם שותק לעניין זהות הרשות אליה יש להפנות את הבקשה להישפט, אלא שאין חולק כי יש להגישה למשטרת ישראל ולא לבית המשפט.

ב"כ המבקשת טוען כי המחוקק שותק בעניין הסמכות של משטרת ישראל לזמן לדיון את מי שביקש להישפט, וסדר הפעולות הנכון בעניין הזמנת הנאשם לדיון, לדידו, הינו הגשת כתב אישום על ידי תובע לבית המשפט, ולאחר מכן על מזכירות בית המשפט לשלוח לנאשם הזמנה לדיון.

גם טיעון זה דינו להידחות, כפי שיובהר להלן.

בתת"ע 10969-12-21 מדינת ישראל נ' לייבל קבעתי כי בשונה מסעיף 95 לחסד"פ, סעיף 230 אינו קובע כי ההזמנה לדיון תשלח ע"י בית המשפט.

ב"כ המבקשת טוען כי ככל שמשטרת ישראל, ללא הסמכה מפורשת בדין, שולחת הזמנות לדיון, מדובר בפעולה המנוגדת לחזקת התקינות המנהלית, לפיה רשות מנהלית רשאית לבצע אך ורק את הפעולות שהוסמכה לעשותן בדין, וכל שאר הפעולות - אסורות לביצוע על ידה.

מכאן- כך לדידו של ב"כ המבקשת, ככל שהמחוקק לא הפקיד בידי המשטרה את הסמכות לזמן נאשמים לדיון, סמכות זו נתונה למזכירות בית משפט בלבד.

יש לציין, כי אם אקבל טיעון זה, הרי שמכוח גזירה שווה ייקבע כי אין לאף אחת מן הרשויות - משטרה או בית המשפט, סמכות לזמן לדיון נאשמים שביקשו להישפט, שכן המחוקק לא העניק גם לבית המשפט בחקיקה הרלוונטית לענייננו את הסמכות לזמן נאשמים לדיון.

עם זאת, אין המדובר בלאקונה.

תקנה 44ב' לסימן ד' שכותרתו "סדרי אישום והמצאת מסמכים לפי סעיפים 222, 228 ו-239 לחוק" לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974 (להלן: "התקנות") קובעת כדלקמן:

"הומצאה הזמנה למשפט לפי סימן זה, יוגש העתק ממנה לבית המשפט שהנאשם הוזמן להתייצב לפניו"

תקנה 44ג' לתקנות קובעת כי:

"הזמנה למשפט לפי סימן זה דינה כהזמנה למשפט וככתב אישום שהומצא לנאשם כדין, ודין העתק ממנה משהוגש לבית המשפט, כדין כתב אישום שהוגש לבית המשפט כדין"

מעיון בתקנה 44ב' ותקנה 44ג' עולה כי סדר הפעולות הנכון, בניגוד לטענת ב"כ המבקשת, הינו כדלקמן: קודם יש להמציא את ההזמנה לדיון ורק לאחר מכן להגיש עותק מההזמנה לבית המשפט.

במילים אחרות, רק לאחר שההזמנה הומצאה לנאשם, יש להגיש עותק ממנה לבית המשפט ועותק זה ישמש ככתב אישום לכל דבר ועניין שהוגש לבית המשפט.

לנוכח העובדה כי הזמנה לנאשם נשלחת בטרם נפתח התיק בבית משפט, יש לקבוע כי הסמכות לזמן את הנאשם לדיון הוענקה למשטרה, ולא לבית המשפט.

משלא החלו ההליכים בבית המשפט ומשהוגשה הבקשה להישפט בטרם נפתח תיק בבית המשפט, ומשזו הוגשה כדין לגוף המוסמך לקבלה- משטרת ישראל- הרי שהמענה לאותה בקשה, קרי- זימון לבית המשפט- נתון למשטרת ישראל, וכל זאת, כאמור, טרם נפתח התיק. לאחר פתיחת התיק- כל זימון שמונפק, מונפק מטעם בית המשפט, אלא אם זה האחרון הורה אחרת מטעמים כלשהם.

שונה הדבר שעה שראשית מוגש לבית המשפט כתב אישום ורק לאחר מכן מונפק זימון- במצב דברים זה סמכות הזימון נתונה לבית המשפט, וזאת בהתאם להוראות הדין.

לאור ביטולו של פסק הדי שניתן בהיעדר, המשך התיק ידון לפני כב' השופטת י. הברפלד.

המזכירות תעביר, בהתאם.

ההחלטה תומצא לצדדים.

ניתנה היום, י"ח כסלו תשפ"ג, 12 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.