1

לפניי בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר ביום 06.10.22 (להלן: "פסק הדין").

המבקש טוען כי לא התייצב לדיון לנוכח מצבו הרפואי, ולתמיכה בטענתו צירף אישור מחלה שהופק ביום 12.10.22.

המשיבה התנגדה למבוקש.

דיון והכרעה:

סבורני כי דין הבקשה להידחות.

כעולה מהבקשה, המבקש ידע אודות מועד הדיון ואי התיצבותו לדיון נעוצה במצבו הרפואי, לדבריו.

המבקש לא כופר בביצוע העבירה, אלא טוען כי הגיש את הבקשה להישפט משום שהוא סבור כי לא נעשה עמו צדק.

כפי שנקבע בפסיקה, כפירה כללית ולא מנומקת אינה עולה כדי העילה המצדיקה ביטול פסק דין שניתן בהיעדר (ראה רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם ואח').

זאת ועוד, אישור המחלה שצורף לבקשה הונפק ביום 12.10.22, בחלוף 6 ימים ממועד הדיון, אליו לא התייצב המבקש.

2

מכאן כי, שתי העילות החלופיות לביטול פסק דין, הנקובות בסעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982, אינן מתקיימות.

לאור האמור לעיל, הבקדה נדחית.

פסק הדין מיום 06.10.22 יוותר על כנו.

לפני משורת הדין מורה על ביטול תוספת הפיגורים.

הקנס המקורי ישולם עד ולא יאוחר מיום 05.02.23.

ההחלטה תומצא לצדדים ולמרכז לגביית קנסות.

ניתנה היום, י"ג חשוון תשפ"ג, 07 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.