1

לאחר עיון בבקשה ובתגובת המדינה, חוששני שאין בידי להיעתר לבקשה.

פסק הדין ניתן ביום 12.5.14, ואילו הבקשה הוגשה רק ביום 2.7.15 באיחור ניכר מהמועד הקבוע בחוק וללא הסכמת התביעה (ראו סעיף 130 (ח) לחסד"פ). אין בבקשה נימוק כלשהו המתייחס לאיחור זה. הנאשם לא מוסר כיצד זה נודע לו על פסק הדין והסתפק באמירה מעורפלת לפיה "בדיעבד הסתבר לנאשם כי בית המשפט הרשיע אותו בביצוע העבירה..." (סעיף 11 לבקשה).

בנסיבות אלה, די בשיהוי הניכר שאין בדידו טעמים ממשיים מניחים את הדעת לאיחור בהגשת הבקשה, כדי להביא לדחייתה.

אך גם לעיצומה של הבקשה, ואפילו הייתי מתעלם מהאיחור בהגשתה, לא ניתן לקבלה.

בניגוד מוחלט לנטען בה, הנאשם זומן כדין למשפט כפי שמוכיח אישור המסירה מבית הדואר המלמד כי הנאשם לא דרש את ההזמנה לדין.

בנוסף, לא שוכנעתי כי קיים חשש לעיוות דין.

הנאשם הואשם באי ציות לתמרור עצור. כאשר עיכב אותו השוטר לרישום הדוח, תגובתו הספונטנית הראשונה הייתה "אתה צודק לא שמתי לב", אם כי אחר כך הכחיש וטען שהשוטר לא יכל להבחין בו.

2

יצוין כי ביהמ"ש הסתפק בהטלת הקנס המקורי על הנאשם ולכן גם מצד העונש, לא שוכנעתי כי נגרם עיוות דין כלשהו לנאשם.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ז אב תשע"ה, 02 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.