1

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות ביום 06.10.22.

המבקש טוען כי לא התייצב לדיון מפאת מצבו הבריאותי וכן כי נסיבותיו המשפחתיות מצדיקות קבלת הבקשה.

המשיבה לא הגיבה למבוקש, והמועד לכך חלף.

דיון והכרעה:

סבורני כי דין הבקשה להידחות.

2

העילות לביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות נקובות בסעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982.

המבקש טוען כי לא התייצב מאחר שביום הדיון נפל למשכב.

ראשית, לא צורפו אסמכתאות מתאימות התומכות בטענה זו. שנית, אי התייצבות לדיון מפאת מצב בריאותי איננה מהווה עילה לביטול פסק דין, שעה שלא הוגשה הודעה מתאימה לבית המשפט (רע"פ 3313/17 עאסלה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (27.4.2017)).

המבקש אמנם כופר בביצוע העבירה, אלא שמדובר בכפירה כללית ולא מנומקת, ולכן - אינה מגבשת את הפרמטר של חשש לעיוות דין, המצדיק את ביטולו של פסק הדין שניתן בהיעדר התייצבות (רע"פ 2575/17 גייאר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (6.9.2017), רע"פ 2521/12 נג'אר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (28.3.2012)).

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

פסק הדין שניתן בהיעדר ביום 06.10.22 יוותר על כנו.

לפנים משורת הדין, מורה על ביטול תוספת הפיגורים.

הקנס המקורי ישולם עד ולא יאוחר מיום 16.04.23.

ההחלטה תומצא לצדדים ולמרכז לגביית קנסות.

ניתנה היום, ט"ז חשוון תשפ"ג, 10 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.