1

מזכה את הנאשמת מחמת הספק.

1.         כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום לפיו ביום 8/10/13 בשעה 07:55, נהגה ברכבה בדרך חטיבת גולני בחיפה ועברה על שטח הפרדה, וזאת בניגוד לתקנה 36(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961. (להלן: "התקנות").

2.         הנאשמת כפר בעובדות כתב האישום.

2

3.         אין מחלוקת כי הנאשמת נסעה לכיוון העיר התחתית בחיפה. המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה האם הנאשמת עשתה זאת שעה שהיא נוסעת על גשר חירם ושם עוברת על קו הפרדה רצוף או כטענת הנאשמת, לפיה עשתה זאת שעה שהיא נוסעת מתחת לגשר חירם ורק השתלבה לאחר מכן עם הרכבים היורדים מאותו גשר ולפיכך לא עברה על קו ההפרדה הרצוף.

4.         התלבטתי בבואי להחליט בגורל תיק זה. מחד, עומדת מולי גרסה הגיונית וסבירה של המאשימה, ומנגד, עומדת גרסה סבירה של הנאשמת. המאשימה פירטה את נסיבות האירוע ואף תמכה גרסתה בתרשים (ת/2) ולא מצאתי בדבריה רבב כלשהו. אולם, גם עמדת הנאשמת הגיעה לידי גרסה מגובשת, הגיונית והנתמכת בסימון נסיעתה על גבי התרשים הנ"ל.

מאחר ונטל השכנוע רובץ לאורך כל הדרך על כתבי המאשימה ועליי להזהיר את עצמי כאשר מדובר בעדות יחידה להרשעה, ולאור העובדה כי מסלול נסיעתה היומיומי של הנאשמת כפי שתואר על ידה מערער את העובדה כי נסעה על הגשר כטענת המאשימה ולא מתחתיו, כטענת הנאשמת, הגעתי למסקנה כי אין מקום להעדיף גרסה על פני רעותה ויש מקום במקרה דנן לזכות את הנאשמת מחמת הספק.

ניתנה היום, כ"ב כסלו תשע"ז , 22 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים