1.               הונחה לפני בקשה לביטול הכרעת דין שניתנה על ידי מותב זה ביום 28.2.23.

2.               נגד הנאשם הוגש כתב אישום בעבירה של אחיזה או שימוש בטלפון, שלא באמצעות דיבורית, בעת נהיגה.

3.               ההליך החל להישמע בפני כב' השופט יעקב בכר, אשר פסל עצמו מלדון בתיק, ביום 14.2.22, והתיק הועבר אלי ונקבע להקראה.

בדיון, ביום 30.3.22, ציין עו"ד חן רוימי, שהופיע מטעם הנאשם, כי הנאשם כופר בנהיגה ובדיבור בטלפון, והתיק נקבע לשמיעת ראיות, ליום 19.2.23, בשעה 13:30.

ביום שהיה קבוע לדיון, בשעה 13:46, נוכח אי התייצבות הנאשם לדיון, נשפט הנאשם, בהעדרו, הורשע ונגזר דינו.

כעולה מפרוטוקול הדיון, בשעה 13:49 נכנס הנאשם לאולם בית המשפט, ועתר לבטל את פסק הדין. לטענתו, חזקת הבעלות נסתרת, נוכח התמונה, המתעדת את הנהג שביצע את העבירה, ומצויה בחומר החקירה, ממנה עולה כי אין מדובר בו. המאשימה הותירה את ההחלטה לביטול פסק הדין לשיקול דעת בית המשפט.

בהחלטתי, בדיון, נעתרתי לבקשת הנאשם לביטול פסק הדין. נוכח טעות הקלדה צוין בהחלטה כי גזר הדין שניתן בהעדר בוטל, ולא צוין כי "פסק הדין" בוטל. בהחלטתי, מיום 2.3.23, תוקן הפרוטוקול כך שירשם כי פסק הדין בוטל.

עם ביטול פסק הדין שב הנאשם על טענתו המשפטית בעניין חזקת הבעלות, וביקש להורות על זיכויו בתיק (עמ' 8 לפרו', ש' 3-4, עמ' 10 לפרו', ש' 28). לנאשם היה ידוע שהתיק קבוע לשמיעת ראיות, ובדיון לא טען כי ברצונו להעלות טענה מקדמית, טרם שמיעת הראיות בתיק. כך גם במסגרת הדיון לא ביקש הנאשם להעיד עדים נוספים מטעמו, או להציג ראיות נוספות, והתמקד בטענתו המשפטית.

המאשימה, במהלך הדיון, דחתה את טענות הנאשם, מהטעמים שפורטו בפרוטוקול. במהלך הדיון הגישה המאשימה את התמונה בה צולם נהג הרכב באירוע, וזו סומנה על ידי כ-ת/1.

בתום הדיון צוין כי החלטה תשלח לצדדים תוך 10 ימים. בהחלטתי, מיום 26.2.23, ציינתי כי התיק נקבע למתן הכרעת דין, במעמד הצדדים, ליום 1.3.23, וניתנה לצדדים אפשרות, אם ברצונם בכך, שהכרעת הדין תשלח בדואר, ללא התייצבותם. נוכח החלטתי זו, בבקשתו, מיום 26.2.23, ביקש הנאשם מבית המשפט כי הכרעת הדין תשלח לצדדים בדואר. יצוין כי בשלב זה, טרם ניתנה הכרעת הדין המרשיעה, והנאשם לא העלה כל טענה בדבר מתן הכרעת הדין.

נוכח הודעתו זו של הנאשם, ביום 28.2.23 נשלחה הכרעת הדין לצדדים, ובמסגרתה הורשע הנאשם במיוחס לו בכתב האישום.

ביום 1.3.23 הוגשה מטעם הנאשם בקשה לביטול הכרעת הדין, בה הועלו מספר טענות. ראשית טען הנאשם כי במהלך הדיון ביטל בית המשפט רק את גזר הדין שניתן נגד הנאשם. עוד טען הנאשם, כי לאחר ביטול גזר הדין נשמעו טענות הצדדים, מבלי שבוצעה הקראה, מבלי שנוהלה פרשת תביעה או הגנה, ומבלי שניתנה לנאשם הזדמנות להעיד. הנאשם ציין כי לו היה מנוהל משפט, היה מבקש להעיד במסגרתו ולא ממלא פיו מים. עוד טען הנאשם כי הכרעת הדין שניתנה מהווה עיוות דין קשה עבורו, מאחר שהורשע בעבירה שלא ביצע.

המאשימה, בתגובתה, מיום 16.2.23, ביקשה לדחות את בקשת הנאשם. לטענתה, נוכח כפירת הנאשם, באמצעות סנגורו, בדיון ביום 30.3.22, נקבע התיק לשמיעת ראיות. לאחר ביטול פסק הדין, בדיון, התנהל הליך של שמיעת הראיות בתיק, שכלל פרשת הגנה, במסגרתה טענתו העיקרית של הנאשם הייתה משפטית. לטענת ב"כ המאשימה הנאשם בחר לנהל את הגנתו כפי שניהל ולהעלות במסגרת הדיון טענות משפטיות, וכי השגותיו בנוגע לצורת הדיון, הועלו רק לאחר מתן הכרעת הדין המרשיעה בעניינו. עוד טענה המאשימה כי כעולה מפרוטוקול הדיון הנאשם לא מילא פיו מים.

בתגובה לעמדתה זו של המאשימה, שב וחזר הנאשם על טענותיו. עוד ציין כי בסיומו של הדיון, ביום 19.2.23, ציין בית המשפט כי "החלטה תשלח לצדדים תוך 10 ימים", והדבר מעיד כי אף בית המשפט היה ער לכך שלא התנהל הליך שהבשיל להכרעת דין, ועל כן לא קבע מותב זה כי הכרעת הדין תשלח לצדדים.

דיון והכרעה

4.               לאחר שעיינתי בבקשה, ובתגובת המשיבה, אני סבורה כי דין הבקשה לביטול הכרעת הדין להידחות מהטעמים הבאים:

אין מחלוקת כי התיק היה קבוע לשמיעת ראיות ליום 19.2.23.

אשר לטענת הנאשם כי בדיון בוטל רק גזר הדין - נוכח בקשת הנאשם, בדיון, לביטול פסק הדין, ועמדת המאשימה שהותירה את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט, נעתרתי לבקשה לביטול פסק הדיון. עקב טעות הקלדה נרשם כי "גזר הדין" בוטל. החלטה זו תוקנה, כאמור, בהחלטתי מיום 2.3.23 ונרשם כי "פסק הדין" בוטל.

בדיון, לאחר ביטול פסק הדין, העלה הנאשם טענות משפטיות שלשיטתו יש בהן כדי להוביל לזיכויו. ברי, בנסיבות אלה, כי אף הנאשם סבר כי הכרעת הדין וגזר הדין בוטלו בדיון, שאחרת לא היה מעלה טענותיו אלה.

לאחר ביטול פסק הדין, לא ביקש הנאשם להעלות טענה מקדמית כלשהי או לנהל הליך אחר מהליך של שמיעת ראיות, לו היה קבוע הדיון. לציין כי הנאשם הוא עורך דין, המופיע חדשות לבקרים בבתי המשפט, כולל בבתי משפט לתעבורה, ומצוי היטב בהליך המשפטי, והיה ידוע לו כי התיק נקבע לשמיעת ראיות.

במסגרת הליך שמיעת הראיות, הטענה המרכזית שהעלה הנאשם הייתה טענה משפטית בדבר חזקת הבעלות ברכב. הדיון בין הצדדים, כעולה מהפרוטוקול, נסב סביב טענתו זו המרכזית של הנאשם, כשהנאשם מבקש להורות על זיכויו.

במסגרת הדיון, הגישה המאשימה את ראיותיה, שכללו את התמונה בה צולם הנהג. הנאשם, מנגד, לא ביקש להעיד או להגיש ראיה כלשהי. עם זאת, שב וחזר על טענתו המשפטית. קרי, פרשת ההגנה, במקרה זה, התקיימה וכללה טענה משפטית שהעלה הנאשם, שבעקבותיה כל צד השמיע את טענותיו, כמפורט בפרוטוקול. לציין כי במהלך הדיון התלהטו הרוחות באולם בית המשפט, כשהנאשם אף ציין לעבר ב"כ המאשימה "אסור לך להיות תובע". העובדה שלכל צד ניתנה האפשרות להשמיע את טענותיו, בתגובה לטענות הצד שכנגד, אין בה כדי לשנות מכך שההליך שהתנהל לפני הוא הליך של שמיעת ראיות.

בנסיבות האמורות ההליך היחיד שהתנהל הוא הליך של שמיעת ראיות.

אשר לטענת הנאשם כי בתום הדיון צוין כי החלטה תשלח לצדדים תוך 10 ימים, ויש בכך כדי להעיד שאף בית המשפט היה ער לכך שלא התנהל הליך של שמיעת ראיות - בהחלטתי, מיום 26.2.23, צוין במפורש כי התיק נקבע למתן הכרעת דין, במעמד הצדדים, ולצדדים ניתנה אפשרות להודיע לבית המשפט אם ברצונם לקבל את הכרעת הדין בדואר. בעקבות החלטתי זו ביקש הנאשם כי הכרעת הדין תשלח אליו בדואר, כשבבקשתו לא העלה כל טענה בדבר האופן בו התנהל דיון שמיעת הראיות. בקשתו של הנאשם לביטול הכרעת הדין עלתה רק לאחר שנמסרה לו הכרעת הדין המרשיעה אותו במיוחס לו.

בהינתן האמור מעלה, הבקשה לביטול הכרעת הדין נדחית.

המועד הקבוע לטיעונים לעונש ליום 23.3.23 בשעה 12:30 נותר בעינו.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ח אדר תשפ"ג, 21 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.