1

לפני בקשה לביטול פסק דין.

1.         נגד הנאשם ( להלן: המבקש) הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגת רכב בשכרות. ביום 5.4.16 התקיים דיון בנוכחות המבקש. המבקש ביקש לדחות את מועד הדיון על מנת להיוועץ בעו"ד והדיון נדחה, בנוכחותו, ליום 4.7.16. המבקש לא התייצב לדיון ביום 4.7.16 ועל כן נשפט בהיעדרו.

2.         בו ביום נסרקה למערכת נט המשפט בקשת המבקש לדחות את הדיון בעניינו מטעמים רפואיים. אישור המחלה עליו נסמך המבקש נערך לכאורה ביום הדיון (4.7.16) ומתייחס לימים 3.7.16-5.7.16 בהם נאמר כי המבקש נצרך למנוחה. בבקשה טוען המבקש כי הגיע לבית המשפט, אם כי באיחור, ואז נודע לו כי ניתן פסק דין בעניינו. בקשה זו לא נתמכה בתצהיר.

3.         התביעה מתנגדת לבקשה. לטענתה המבקש זומן כדין ואין תצהיר המגבה את טענתו כי הגיע לדיון באיחור ומבאר את סיבת האיחור.

דיון

2

4.         דין הבקשה להידחות. גם אם אניח כי האמור בבקשת המבקש הוא אמת, למרות שאין לאמור בה תימוכין בתצהיר כנדרש, אין בכך כדי להועיל למבקש שכן הבקשה איננה מסבירה מדוע איחר המבקש לדיון וממילא אינה נותנת כל טעם לאיחור זה. ודוק: מכיוון שהמבקש התייצב לטענתו לדיון שנקבע ביום 4.7.16, למרות שבידיו אישור רפואי הפוטר אותו לכאורה מהתייצבות, ממילא אין לייחס שום משקל לאישור הרפואי לצורך בקשה זו.

5.         אין בבקשה כל טענה לגרימת עיוות דין עקב שפיטת המבקש שלא בפניו. נדגיש כי המבקש ביקש להיוועץ בעו"ד כבר בדיון שהתקיים בתיק ביום 5.4.16 אך מאז ועד למועד מתן פסק הדין ואף לאחר מכן לא עלה בידו להצביע בגדר הליך זה על כך ששפיטתו הסבה לו עיוות דין.

6.         נמצא כי המבקש לא הציג טעם סביר לאיחור בהתייצבות לדיון אליו זומן כדין והוא אינו טוען כי שפיטתו בהיעדרו הסבה לו עיוות דין. בהיעדר כל טעם מבורר לביטולו של פסק הדין, אין לי אלא לדחות בקשה זו.

ניתנה היום, י"א אב תשע"ו, 15 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.