1

1.         הנני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

2.         כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו ביום 19/11/14 בשעה 10:50, נהג ברכבו והשתמש בטלפון שלא באמצעות דיבורית, וזאת בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961. (להלן: "התקנות"). 

2

3.         אין מחלוקת כי הנאשם דיבר בטלפון. המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה האם הנאשם עשה זאת שלא באמצעות הדיבורית וכאשר הוא אוחז בטלפון הנייד בידו הימנית ומצמידה לאוזנו כטענת המאשימה, ומשעשה כך ביצע עבירה. או, כי שוחח בטלפון באמצעות הדיבורית כאשר הטלפון הנייד נמצא בכיסו, כטענתו, ומשכך, לא ביצע עבירה.

4.         התלבטתי בבואי להחליט בגורל תיק זה. מחד, עומדת מולי גרסה הגיונית וסבירה של המאשימה, ומנגד, עומדת גרסה סבירה של הנאשם. עמדת המאשימה פירטה את נסיבות האירוע בהודעת תשלום הקנס (ת/1) ובעדות השוטר מטעמה בדיון ולא מצאתי בדבריה רבב כלשהו. אולם, גם גרסת הנאשם הגיעה לידי גרסה מגובשת והגיונית הנתמכת אף בעדות מנהל העבודה של הנאשם אשר הרכב נמצא בדרך כלל ברשותו ולעתים נותן אותו לנאשם.

5.         לפיכך, מאחר ונטל השכנוע רובץ לאורך כל הדרך על כתבי המאשימה, ועליי להזהיר עצמי כאשר מדובר בעדות יחידה להרשעה, הגעתי למסקנה כי אין מקום להעדיף גרסה על פני רעותה ויש מקום במקרה דנן לזכות את הנאשם מחמת הספק.

ניתנה היום, י"ג כסלו תשע"ז , 13 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים