1

לפני בקשה לחישוב פסילתו של הנאשם ( להלן- "המבקש") כך שזו תימנה מיום 5.8.14.

1.         ביום 5.8.14 נגזר דינו של המבקש בתיק זה. בגזר הדין הוטלה על המבקש, בין היתר, פסילת רישיון נהיגה למשך 5 חודשים. הואיל והמבקש טען כי אין ברשותו רישיון נהיגה תקף וכי הוא מנוע מלחדש את הרישיון עקב הגבלה שהוטלה עליו בלשכת ההוצאה לפועל קבעתי בגזר הדין כי המבקש יפקיד "חלף רישיון" במזכירות בית המשפט.

2.         המבקש לא מילא אחר ההוראה להפקיד "חלף רישיון" במזכירות. הוא לא חידש את רישיון הנהיגה שלו ורק לאחרונה הסדיר, לדבריו, את ענייניו הכספיים כך שהוסרה ההגבלה המונעת ממנו לחדש את רישיון הנהיגה. לאחר שנודע למבקש כי הפסילה אינה נמנית אלא ממועד ההפקדה הפקיד "חלף רישיון" ביום 25.3.18 . המבקש פונה עתה בבקשה לחשב את פסילתו כך שזו תימנה ממועד גזר הדין.

דיון והכרעה

2

3.         דין הבקשה להידחות ללא צורך בתשובה. אלה הטעמים לעמדתי: ראשית, בעקבות ההלכה שנפסקה בבש"פ 9075/12 ג'אבר נ' מ"י הסמכות לחשב את תקופת הפסילה במקרה זה נתונה לרשות הרישוי ולא לבית המשפט שנתן את פסק הדין. שנית, גזר הדין שניתן במעמד המבקש קבע במפורש ובברור כי על המבקש להפקיד "חלף רישיון" במזכירות בית המשפט. המבקש לא מילא אחר ההוראה זו ואין בבקשתו שמץ הסבר מדוע לא פעל כפי שצווה. שלישית, בעבר עמדה בתוקפה תקנה 557 (ד) לתקנות התעבורה ולפיה ניתן בנסיבות מסוימות להתחיל את מניין הפסילה ממועד פקיעת רישיון הנהיגה. תקנת משנה זו בוטלה ובית המשפט העליון קבע, כהלכה, כי לאור המשמעות החינוכית-פסיכולוגית של חובת ההפקדה של הרישיון או חליפו להפנמת האיסור החל על נהיגה בתקופת פסילה, מחויב נהג שתוקף רישיון הנהיגה שלו פקע ולאחר מכן נפסל בגזר דין להפקיד את הרישיון או חלף רישיון (רע"פ 4446/04‏ ‏ ניסים ביטון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.10.05)).

4.         לאור הטעמים דלעיל אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, ל' סיוון תשע"ח, 13 יוני 2018, בהעדר הצדדים.