1

1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 6.3.19 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של אי ציות לאור אדום ונגזר עליו קנס בסך 1,800 ₪.

3.         המבקש טען כי הגיש בקשה להישפט אך מעולם לא קיבל זימון לדיון. טען כי אישור המסירה חזר מהסיבה "לא נדרש", אולם אין כל אינדיקציה כי אכן הושארה הודעה על דבר הדואר במענו. טען כי כי מעיון באישור המסירה לא ברור מתי, אם בכלל, בוצע ביקור בכתובתו.ה טען כי בנסיבות אלה אין מדובר באישור מסירה כדין והמשיבה לא הרימה את הנטל להוכחת חזקת המסירה. כפר בביצוע העבירה המיוחסת לו וטען לקיומם של כשלים ראייתיים בדו"ח, ובין היתר כי לא ברור היכן עמד השוטר ומה היה המרחק בינו לבין רכב המבקש. לאור האמור ועל מנת למנוע עיוות דין ביקש לקבל יומו בבית המשפט.

2

4.         ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי בוצעה מסירה כדין על פי תקנה 44 לתקנות סדר הדין הפלילי. טענה כי משלא דרש המבקש את דבר הדואר אין לו אלא להלין על עצמו. טענה כי המבקש הוא זה שביקש להישפט ועליו קמה גם החובה לבדוק את דבר פנייתו ולא "לעצום עיניים".

5.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לקבל הבקשה בכפוף לתשלום הוצאות.

6.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

7.         משלוח ההזמנה באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 106/15 קריב נ' מ"י, 20.1.15).

מאישור המסירה עולה כי דבר הדואר נשלח לכתובתו של המבקש וחזר בציון "לא נדרש". על פי תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד -1974, מדובר בהמצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, ומכאן שקמה חזקת המסירה. המבקש לא הוכיח שלא קיבל את ההזמנה לדיון מסיבות שאינן תלויות בו, ואף לא פירט מתי ובאילו נסיבות נודע לו אודות גזר הדין ולא תמך בקשתו בתצהיר. יצוין כי מאישור המסירה ומטופס אישורי מסירה עולה כי בוצעו שני ביקורים במקום, אם כי לא צוין כי הושארה הודעה במענו של המבקש אודות דבר הדואר.

8.         בנסיבות אלה ובשים לב לכך שהמבקש כפר בביצוע העבירה וטען לקיומם של כשלים ראייתיים בדו"ח, אני סבורה כי יש מקום ליתן לו יומו בבית המשפט על מנת להסיר את החשש מפני עיוות דין, אולם זאת בכפוף לחיוב המבקש בתשלום הוצאות לטובת המדינה.

9.         סיכומו של דבר, הריני לקבל את הבקשה ולבטל את פסק הדין, זאת בכפוף לחיוב המבקש בתשלום הוצאות לטובת המדינה בסכום של 1,000 ₪, אשר ישולם על ידי המבקש עד ליום 1.9.19 שאחרת, יוותר פסק הדין על כנו.

עם ביטול פסק הדין ייקבע מועד לדיון הקראה.

3

            המזכירות תודיע לצדדים.

            לעיוני בהתאם.

ניתנה היום, ה' אב תשע"ט, 06 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.