1

בפני בקשה לבטול פסק דין שניתן בהיעדר ביום 19.09.21 בגין עבירה בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, מיום 28.05.20.

המאשימה מתנגדת לבקשה.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לא מצאתי צידוק לקיום דיון במעמד הצדדים.

הכללים להגשת בקשה לבטול פס"ד שניתן בהעדר קבועים בסעיף 130 לחסד"פ , רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י , ורע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ. סאלם (25.3.18).

המדובר בעבירה מסוג ברירת משפט.

המבקש טען כי לא נשלחה אליו הזמנה לדיון.

ואולם, הזמנה נשלחה אל המבקש בדואר רשום לכתובתו ועל פי נוהלי המשטרה.

המבקש ציין בבקשתו כי מבדיקה שערך בדואר ישראל עלה, כי דבר הדואר חזר בציון "לא נדרש".

כך גם עולה מאישור המסירה שבתיק.

2

בנסיבות קמה חזקת מסירה לפי תקנה 44א לתקנות סדר דין פלילי והנטל עבר אל כתפי המבקש להוכיח, כי אי קבלת דבר הדואר לא נבע מהימנעותו לקבלו [ עיין: רע"פ 9142/01 סוראיה נ' מדינת ישראל (2.10.03) , ע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.03.18), רע"פ 6153/20 ( 24.9.20 ) וכן עפ"ת 28662/12-12 קדוש נ. מי', עפ"ת 20229-12-17 דוד חזן נ. מי' , עפ"ת 14905-03-17 סילאם נ' מדינת ישראל (19.4.17)] .

הנטל לא הורם ע"י המבקש.

המפורט בבקשה אינו עונה לדרישות הפסיקה.

אין בנימוקי הבקשה כדי להביא לבטול הרשעה ולהניע את ההליך הפלילי מחדש.

אין הגנה לגופו של ענין. העונש שהוטל הולם את העבירה ואת חלוף הזמן מהמועד שנקבע לתשלום קנס המקור עד מועד גזר הדין שיש לו ערך כלכלי.

אין עיוות דין .

הבקשה נדחית.

לפנים משורת הדין , מורה על בטול ריבית הפיגורים ככל שזו נצברה לחובת המבקש, וניתנת ארכה לתשלום הקנס , שהוטל בגזר הדין, ב-2 תשלומים, תשלום ראשון תוך 60 יום.

ניתנה היום, י"ח טבת תשפ"ב, 22 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.