1

1.         הנני מזכה את הנאשמת מחמת הספק.

2.         כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום לפיו ביום 20/04/15 בשעה 14:20, נהגה ברכבה וסטתה מנתיב נסיעתה באופן שגרם להפרעה או סיכון התנועה, וזאת בניגוד לתקנה 40(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961. (להלן: "התקנות").

2

3.         כאמור בסעיף 1 דלעיל, החלטתי כי המאשימה לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש במשפט הפלילי וכי יש לזכות את הנאשמת, וזאת מאחר והמאשימה לא השכילה לפרט מאום אודות הרכב המעורב ומסלול נסיעתו המדויק, אותו לכאורה סיכנה הנאשמת בנהיגתה, ובאיזה אופן הפריעה או סיכנה אותו הנאשמת, דבר אשר היה יכול לשפוך אור ולחזק גרסתה בדבר ביצוע העבירה ע"י הנאשמת. שכן, אמירתה הכללית והסתמית של המאשימה בגרסתה כי היה בשעת האירוע רכב בנתיב הנגדי אינה מספיקה להוכחת ביצוע העבירה ע"י הנאשמת.

3.         על מנת להרשיע נאשם בהליך פלילי, גרסת המאשימה צריכה להיות מפורטת, בהירה ובעיקר נטולת ספקות. אך במקרה דנן, כאמור לעיל, הגעתי למסקנה כי גרסת המאשימה אינה כזו, ולכן אין להעדיפה על פני רעותה, ויש לזכות את הנאשמת מחמת הספק.

ניתנה היום, ג' טבת תשע"ז, 01 ינואר 2017, בהעדר הצדדים