1

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין בתיק זה.

בתיק בית המשפט אישור מסירה כדין בדבר מסירת זימון לדיון לידי בת משפחתו של הנאשם בשם "שולה". הנאשם טען טענות כלליות ופורמליסטיות כנגד אישור המסירה, אך נמנע ממסירת גרסה מצדו. הנאשם טען כי לא צוינה שנת המסירה(!) ולא הקשר בינו ובין שולה, אך לא הכחיש כי מתגוררת עימו בת משפחה בשם זה, וחזקה היא כי לו אכן לא היה יודע מי היא מקבלת הזימון היה מעלה טענתו באופן מפורש.

באופן דומה קיים בתיק בית המשפט אישור בדבר המצאת פסק הדין לידי (ככל הנראה אותה בת משפחה) "שולמית" עוד בחודש פברואר 2018.

למרות קבלת פסק הדין לא טרח הנאשם לעשות דבר וחי בשלום עם הרשעתו עד קבלת הודעה ממשרד הרישוי בדבר סנקציה נגדו בגין צבירת ניקוד, בין השאר בגין ההרשעה דנן. רק בשלב זה, יותר משנה לאחר המצאת פסק הדין פנה הנאשם בבקשתו שלפניי, אך לא הצליח לבסס טענה של ממש כנגד המצאת הזימון ופסק הדין.

2

אף לגופו של עניין הנאשם אינו מגלה טענות של ממש, הוא אינו יכול להראות כי לא הוא שנהג ברכב במועד הרלוונטי ומסתפק בטענות הכלליות כנגד מצלמות האכיפה א'3. אני סבור כי בשלב זה בו קיימת הרשעה ואף איחור גדול בהגשת הבקשה אין די בהפנייה לטענות הכלליות בדבר אי הוכחה של תקינות המערכת כדי לבסס חשש ממשי לעיוות דין המצדיק פתיחת ההליך מחדש.

על הנאשם נגזר עונש של קנס לפי ברירת המשפט בתיק לאחר שלא טרח להתייצב לדיון אליו זומן כדין, ורק לאחר שהבין שההרשעה כאן גוררת סנקציה מצד משרד הרישוי נזעק להגיש בקשתו דנן, ובנסיבות אלה אני סבור כי הוא איחר את יומו בבית המשפט ולא הראה נסיבות המצדיקות לשוב ולדון בעניינו פעם נוספת.

אשר על כן, הבקשה נדחית ופסק הדין שניתן בהיעדר התייצבות נשאר על כנו. הנאשם יפנה למרכז הגבייה להסדרת הקנס בהקדם.

ניתנה היום, ו' ניסן תשע"ט, 11 אפריל 2019.