1

בקשה לעיון חוזר בהחלטתי הדוחה את בקשת הנאשמת לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרה.

לא ברור המקור החוקי להגשת בקשה מעין זו ונראה כי על הנאשמת להגיש ערעור, אם אינה מסכימה עם החלטתי האמורה.

איני רואה אף טעם לקיים דיון במעמד הצדדים, אם מהטעם האמור ואם מהטעם שאי ממילא הצדקה לקיום דיון זה. ברע"פ 8427/17 מ"י נ' סאלם (פורסם בנבו), סיכם כב' הש' שהם את ההלכה הנוהגת בעניין:

2

"אין חובה לקיים דיון במעמד הצדדים, כל אימת שמתבקש ביטולו של פסק דין שניתן בהיעדר. קיום דיון כאמור הוא החריג ולא הכלל, ובית המשפט יזמן את הצדדים לדיון בנסיבות חריגות, שבהן ניתן להצביע על טעמים של ממש לביטולו של פסק הדין שניתן בהיעדר. עם זאת, על בית המשפט הדוחה בקשה לקיים דיון בנוכחות הצדדים, לנמק ולו בקצרה את החלטתו לדחות את הבקשה".

המבקשת לא נימקה ולא הצביעה על טעמים המצדיקים קיומו של דיון במעמד הצדדים ואף לא הצביעה על טעמים של ממש לביטולו של פסק הדין.

מעבר לדרוש, אתייחס גם לגופם של דברים; ואציין, כפי שציינתי בהחלטתי מיום 17.7.22, המאשימה התייחסה בתגובתה להזמנה לדיון קודם, שלא התקיים.

כאמור בהחלטתי, הנאשמת חתמה על הזמנה לדיון שהתקיים ביום 1.12.21 ובתאריך זה נשפטה בהיעדר -

הנאשמת, כלל לא התייחסה להזמנה האמורה ולא טענה נגדה.

הבקשה אם כן, נדחית.

ניתנה היום, כ' תמוז תשפ"ב, 19 יולי 2022, בהעדר הצדדים.