1

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה בניגוד לתקנה 54 (א) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961 בכך שנהג בדרך עירונית בה המהירות המירבית המותרת היא 50 קמש', במהירות של 70 קמש'.

אין מחלוקת בין הצדדים בענינים הבאים:

1.         הנאשם נהג ברכב מסוג קטנוע מס' ר.נ. 9515059 ביום 16.11.15 בסמוך לשעה 10.42 בצומת קיבוץ גלויות - חיל השריון בת"א.

2.         רכב הנאשם צולם במערכת א/3.

2

המחלוקת בין הצדדים הינה כדלקמן:

לגרסת המאשימה: הנאשם נהג ברכבו במהירות 70 קמש' מעבר למהירות המותרת של 50 קמש'.

לגרסת הנאשם: התביעה לא הוכיחה כי החוק חל על הנאשם וכי לביהמ"ש יש סמכות עליו. הנאשם לא חלק על נסיבות ביצוע העבירה.

דיון והכרעה:

1.         הנאשם לא עשה כל ניסיון לערער את האמור בהודעת תשלום הקנס, וניתן לקבוע כי הנאשם נהג בעיר ת"א, לפיכך העובדה כי העיר ת"א, בה יושב ביהמ"ש זה - מצויה בישראל, היא בידיעה הכללית והשיפוטית של ביהמ"ש.

לפיכך, משלא נסתרה גרסת התביעה כי הנאשם היה בשטח מדינת ישראל בעת ביצוע העבירה וביצע לכאורה את העבירה המיוחסת לו - קמה סמכות של ביהמ"ש המוסמך לדון בעבירות

עפ"י פקודת התעבורה ותקנות התעבורה ולשפוט את הנאשם כמי שעבר לכאורה את העבירה בתחום שיפוטו של ביהמ"ש.

(ראה ס' 25 לפק' התעבורה וס' 6 לחסד"פ וכן ראה תת"ע 5226-03-13).

2.         באשר לטענת הנאשם בדבר העדר תחולת חוקי המדינה עליו, הרי שהמדובר בנורמה בסיסית של כפיפות לחוקי המדינה, הנאשם הוא אזרח המדינה וחוקי המדינה חלים עליו בין ברצון ובין שלא ברצון ובהכרח חלה עליו חובה לציית להוראות הדין ואם אינו עושה כך עליו לשאת בעונש על כל המשתמע מכך. (ראה עפ"א 41364-8-16)

3.         מהאמור לעיל עולה כי הנאשם לא כפר בעצם בביצוע העבירה, אלא על הסמכות לשפוט אותו וכי החוק לא חל עליו. לאחר שהטענות האחרונות נופלות והתביעה הוכיחה את המיוחס לנאשם עפ"י כתב האישום, אין מנוס מלהרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ניתנה היום, ו' שבט תשע"ז, 02 פברואר 2017, במעמד הצדדים.

3