1

בפניי בקשה להורות על ביטול פסק-הדין שניתן כנגד המבקש בהעדרו.

ב"כ המבקש טוען שלא התייצב לדיון מאחר ובהחלטת בית המשפט מיום 26.6.20 נכתב " הדיון נדחה".

המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי מדובר בדו"ח אשר נמסר לנאשם במועד ביצוע העבירה .

עוד נטען כי ב"כ המבקש הגיש מספר בקשות דחייה ובית המשפט לא נעתר לבקשות ובכלל זה לא נעתר לבקשתו האחרונה להתפטר מהייצוג. בית המשפט ציין בהחלטתו כי רק במידה והמבקש יתייצב לדיון, הסניגור ישוחרר מהדיון.

לאחר ששקלתי נימוקי הבקשה ותגובת התביעה, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.

עיון בנט המשפט מעלה כי ב"כ המבקש הגיש מס' בקשות לדחיית הדיון.

בתחילה נעתר בית המשפט לבקשת הדחייה שהגיש הסנגור והדיון נקבע ליום ה- 6.7.20.

למרות זאת, הגיש הסנגור ביום 21.6.20 בקשה נוספת לדחיית הדיון, אשר לא נתקבלה.

אף על פי כן, הגיש הסנגור בקשה לעיון חוזר על החלטת בית המשפט שלא לדחות הדיון, שגם בסופה לא נדחה הדיון.

2

בשל אלו, הגיש הב"כ המבקש ביום 25.6.20 בקשה לפטור אותו מהייצוג בתיק ומשכך ניתנה ביום ה- 6.7.20 החלטת בית המשפט בזו הלשון: "הדיון נדחה לבקשת הסנגור. אם הסניגור יזמן הנאשם לדיון, יהיה פטור מהתייצבות."

בדיון שנקבע ליום 6.7.20 לא התייצב המבקש או בא כוחו, ועל כן נשפט המבקש בהעדרו כדין.

טענתו של ב"כ המבקש כי לא התייצב לדיון בשל העובדה שהדיון נדחה, אין לה מקום ואף לא שוכנעתי כי יש לקבל בעניין זה טענת טעות.

עיון בכלל הבקשות והחלטות בית המשפט בתיק זה, מעיד כי בשל העובדה שאין זו הפעם הראשונה בה נדחה הדיון, לבקשתו של ב"כ הנאשם, סרב בית המשפט לקבל בקשה לדחייה נוספת של הדיון.

גם בקשתו של הסנגור להתפטר מן הייצוג לא נתקבלה, אלא תוך שהודגש כי רק אם יתייצב המבקש לדיון בעצמו ניתן יהיה להורות על שחרורו מייצוג של הסנגור.

משלא התייצבו המבקש או ב"כ לדיון אין להם אלא להלין על עצמם.

לא מצאתי כי ייגרם עיוות דין למבקש בדחיית הבקשה ובמיוחד לאור העובדה שהוטל על הנאשם תשלום הקנס המקורי.

מכל אלו הבקשה נדחית.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, ז' אב תש"פ, 28 יולי 2020, בהעדר הצדדים.