1

1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 14.1.20 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של נהיגה בחוסר זהירות, ונגזר עליו קנס בסך 700 ₪.

3.         המבקש טען כי באישור המסירה לא רשום מי קיבל את המכתב וכי לא זכור לו שקיבל מכתב על זימון לדיון. טען כי התייצב בבית המשפט בתאריך 20.1.20 כפי שנמסר לו על ידי מוקד בית המשפט. טען כי לא יעלה על הדעת שלא יתייצב לדיון שכן הגיש בקשה להישפט וביקש לקבל יומו בבית המשפט.

4.         ב"כ המשיבה התנגד לבקשה וטען כי קיים אישור מסירה כדין לכתובתו של המבקש כפי שמופיעה במשרד הפנים.

5.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לדחות הבקשה.

2

6.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

7.         משלוח הזמנה באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 106/15 קריב נ' מ"י, 20.1.15).

מאישור המסירה עולה כי הזימון לדיון נשלח לכתובתו של המבקש ונמסר לידי הנמען הרשום אשר אישר קבלת דבר הדואר בחתימתו. בנסיבות אלה, בוצעה מסירה כדין. המבקש לא הוכיח כי החתימה המופיעה על גבי אישור המסירה אינה חתימתו. אשר לטענת המבקש כי התייצב לדיון בטעות בתאריך אחר, הלכה פסוקה היא כי טעות אנוש או שכחה אינם מהווים סיבה מוצדקת לביטול פסק דין (ראו לעניין זה רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793).

8.         מעבר לכך, המבקש לא הציג טענות הגנה כלשהן ואף לא פירט כיצד הותרת פסק הדין על כנו תגרום לו עיוות דין. עוד יש לציין כי העונש שנגזר על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה הנהוג לעבירה מסוג זה.

9.         לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

10.       בשים לב לדחיית הבקשה, ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין מבוטלת.

            המבקש ישלם הקנס האמור בגזר הדין עד לתאריך 7.4.20.

11.       המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, י' אדר תש"פ, 06 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.