1

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הנאשם.

1.         לנאשם נרשמה הזמנה לדין שעניינה נהיגה במהירות העולה על המותר בדרך עירונית. ביום 25.9.16 התקיים דיון בתיק אליו לא התייצב הנאשם ועל כן נשפט בהיעדרו. הנאשם ביקש לבטל את פסק הדין אולם בהחלטה שניתנה קבעתי כי יש מקום לבטל רק את גזר הדין אך לא את הכרעת הדין. בהתאם, נקבע מועד לשמיעת טיעוני הצדדים לעונש ליום 28.11.16. הנאשם הקפיד לא להתייצב גם לדיון הטיעונים לעונש. הנאשם טוען כי יש לבטל את גזר הדין שניתן הואיל ולא ידע על הדיון בעניינו וזאת על מנת לצרף תיק זה לתיק אחר. ב"כ הנאשם מצטטת פסיקה של בית המשפט המחוזי ממנה עולה כי עשויים להיות מקרים בהם נאשמים אינם מבינים כי חובתם לעקוב אחר ההחלטות המתקבלות בעניינם שכן הם סבורים כי יקבלו הזמנה רשמית לדיון.

2.         התביעה מתנגדת לבקשה שכן לנאשם ניתנו 2 הזדמנויות לקבל את יומו בבית המשפט אך הוא הקפיד לא לנצל אף אחת מהן ועל כן אין לו להלין אלא על עצמו.

2

דיון והכרעה

3.         כפי שציינה התביעה, הנאשם הקפיד פעם אחר פעם שלא להתייצב לדיון בעניינו. את הטענה - הנזכרת בהחלטת בית המשפט המחוזי שצורפה לבקשה - לפיה הנאשם לא סבר כי עליו לעקוב אחר ההחלטות הניתנות בעניינו היה על הנאשם לגבות בתצהיר ו כמתחייב בהליך זה לביטול פסק דין והדבר לא נעשה. מכיוון שהדיון שנקבע היה אמור מוקדש לשמיעת טיעונים לעונש ומתן גזר דין ואין בבקשה טענה כי גזר הדין חורג בחומרתו מן המקובל בנסיבות דומות של ביצוע העבירה ועברו התעבורתי של הנאשם כי אז טענת הנאשם מצטמצמת למעשה לכך שמשיקולים שבנוחות הוא מעוניין לבטל את גזר הדין על מנת לצרף תיק זה לתיק אחר. לטעמי, ככלל שיקולים כאלה אינם מצדיקים ביטול גזר דין שניתן כדין ופתיחת הדיון בנושא העונש מחדש. עם זאת, מכיוון שבין כך ובין כך סופו של הליך זה במתן גזר דין, בין אם בתיק זה ובין בדרך של צירוף לתיק אחר ומתן גזר דין בתיק המאוחד, לא מצאתי טעם משכנע לעמוד בדרכו של הנאשם חרף מחדליו האמורים.

4.         התוצאה היא כי אני מקבל את הבקשה ומבטל את גזר הדין. אני קובע לתזכורת צירוף (תז"פ) ליום 31.1.17 שעה 09.00. ב"כ הנאשם תעדכן עד אז אודות צירוף התיק.

ניתנה היום, כ"ו כסלו תשע"ז, 26 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.