1

בפני בקשה לביטול פסק דין בהעדר שניתן על ידי ביום 14.02.2021.

המבקש הורשע בעבירה של עקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף, עבירה בניגוד לתקנה 47(ה)(5) לתקנות התעבורה.

המבקש זומן כדין לדיון ליום 14.02.21, אישר המסירה כדין נסרק לתיק בית המשפט באינדיקציה של בהעדר נמען נמסר לבן משפחה.

המשיבה התנגדה לבקשה בטענה כי היה על המבקש לעקוב אחר גורל בקשתו ולחילופין להגיש בקשת לדחיית מועד הדיון.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים מצאתי כי דין הבקשה להידחות וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן :

יצוין, כי מועד הדיון המקורי של המבקש בתיק זה היה קבוע ליום 15.10.21, המבקש הגיש בקשת לדחיית מועד דיון, הבקשה נתקבלה והדיון נדחה ליום 14.02.21, אז לא התייצב המבקש לדיון, כאמור לעיל.

צודקת המשיבה כי היה על המבקש לעקוב אחר גורל בקשתו לדחיית מועד הדיון המקורי. אין לו אלא להלין על עצמו.

2

עוד טוען המבקש כי לא התייצב בשל העובדה כי עבר חיסון שני לנגיף הקורונה. המבקש תמך טענתו זו באישור רפואי.

ואולם מעיון באישור הרפואי אותו צרף המבקש לבקשתו לביטול פסק דין, אישור רפואי שעניינו תעודת מתחסן לנגיף הקורונה, עולה כי המבקש התחסן חיסון שני בתאריך 09.02.21, קרי 4 ימים לפני מועד הדיון שנקבע בעניינו.

היה למבקש זמן מספיק להיערך לדיון שנקבע לו ולהגיש בקשה בהתאם.

במקרה שבפני לא מצאתי כי המבקש העלה כל נימוק ממשי המצדיק את אי התייצבותו למשפט.

הסבריו של המבקש לאי התייצבותו אינם מצדיקים את ביטול ההליך שהתקיים בהתאם לחוק בהעדרו.

לא מצאתי כל עיוות דין ביחס להרשעה או ביחס לעונש שנגזר על המבקש אל מול חומרת העבירה שיוחסה לו ועברו התעבורתי.

בנסיבות המתוארות לעיל, אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, ט' אדר תשפ"א, 21 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.