1

הבקשה וטענות הצדדים

1.      לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר בתאריך 13.07.16 בגין ביצוע עבירה של נהיגה בניגוד להודעת איסור שימוש ברכב. לטענת המבקש אי התייצבותו לדיון נבעה מכך שאיבד את הדו"ח. בנסיבות אלו טען כי מדובר בשגגה וטעות. בנוסף המבקש כפר בעובדות כתב האישום, וטען שלא ביצע את העבירה שיוחסה לו, ובהתאם ייגרם לו עיוות דין ככל שפסק הדין לא יבוטל.

2.      המשיבה מתנגדת לבקשה לאור קיומו של אישור מסירה.

דיון והכרעה

3.      מעיון בתיק ביהמ"ש עולה כי למבקש נמסרה הזמנה לדיון החתומה על ידו. טענת המבקש לפיה איבד את הדו"ח אינה מהווה עילה לביטול פסק הדין. היה על המבקש לברר מועד הדיון בעניינו ולא לשקוט על שמריו. כבר נפסק לא פעם כי טעות ולו בתום לב אינה מהווה עילה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר (ראה רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא ו- רע"פ 5377/03 וגדי ג'מאל ). בנסיבות אלו, המבקש לא הראה סיבה טובה לאי התייצבותו לדיון.

2

4.      גם לגופו של עניין, המבקש לא העלה כל טענת הגנה שיש בה כדי להצדיק ביטול פסק הדין שניתן בהעדר. אמנם המבקש טוען שלא ביצע את העבירה, אך לא די בכפירה כללית כדי להצדיק ביטול פסק דין שניתן בהיעדר. ראה בהקשר זה רע"פ 2474/18 ‏ ‏ יואל גולדברג עו"ד נ' מדינת ישראל שם נקבע כי :"בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהיעדר, בטענה לעיוות דין, צריכה להיות מלווה בתשתית ראייתית בעלת משקל המצביעה על פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה".

5.      אשר לעונש, על המבקש הוטלה פסילת המינימום הקבועה בחוק תוך הפעלת פסילה מותנית ברת הפעלה בגין עבירה זהה, קנס ופסילה מותנית. יש לציין כי מדובר במי נוהג משנת 1990 ולחובתו 25 הרשעות קודמות ביניהן שתי הרשעות בגין עבירה דומה . בהתאם אינני סבור שמדובר בענישה מכבידה או כזו שיש בה כדי לגרום למבקש עיוות דין.

6.      מעבר לנדרש, לא ברור מדוע המבקש הגיש בקשתו יותר מארבע שנים לאחר מתן פסק הדין.

7.      לאור כל האמור לעיל, לא שוכנעתי כי ייגרם למבקש עיוות דין אם בקשתו תדחה. הבקשה נדחית.

8.      המבקש יפקיד את רישיון נהיגתו במזכירות בית המשפט עד ליום 01.11.20 בשעה 13:00, ובהעדר רישיון נהיגה יפקיד תצהיר ערוך כדין.

9.      ככל שהקנס ישולם בתוך 90 יום מהיום, תוספת הפיגורים שנוצרה, תבוטל.

10.  להודיע לצדדים, למשרד הרישוי, ולמרכז לגביית קנסות.

ניתנה היום, ד' תשרי תשפ"א, 22 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.