1

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הנאשם.

1.         לנאשם נרשמה הזמנה לדין שעניינה פקיעת רישיון נהיגה מעבר ל- 6 חודשים. הנאשם קיבל לידיו את ההזמנה לדין בה היה מצוין מועד הדיון. למועד הדיון לא התייצב הנאשם והוא נשפט בהיעדרו והוטל עליו עונש של פסילה, פסילה על תנאי וקנס וזאת בשים לב לעבירות דומות חוזרות ונשנות. מבקשת הנאשם עולה, אם ירדתי לסוף דעתו, כי תאריך הדיון שנרשם לא היה קריא ועל כן הוא לא התייצב במועד שנקבע.

2.         התביעה מתנגדת לבקשה. לטענתה, מועד הדיון כמצוין בהזמנה הוא קריא וברור. עוד נאמר כי לא נגרם לנאשם כל עיוות דין שכן אין חולק על ביצוע העבירה על ידי הנאשם והנאשם לא טען כלל כי ברשותו רישיון נהיגה תקף. העונש שהוטל מצוי ברף התחתון של מתחם העונש ההולם בנסיבות. על כן, נטען, כי אין להיעתר לבקשה.

דיון

2

3.         לאחר שעיינתי בבקשה נחה דעתי כי דינה להידחות. על פי ההלכה הפסוקה, יבטל בית המשפט פסק דין שניתן בהיעדר הנאשם אם הוכח כי אי ביטול פסק הדין יגרום עיוות דין לנאשם או שהנאשם הציג טעם סביר לאי התייצבותו. עיינתי בהזמנה לדין מכוחה נשפט הנאשם. מבלי להתיימר להיות מומחה במידת בהירותם של כתבי יד אוכל לומר כהתרשמות לא אמצעית כי תאריך הדיון הוא קריא וברור על פניו ועל כן הטענה כי הנאשם התבלבל ולא קרא היטב את התאריך אינה סבירה בעיני. כמו כן, וכפי שציינה התביעה בתגובתה לבקשה, הנאשם אינו חולק כי רישיונו אינו בתוקף בכלל ובמועד ביצוע העבירה בפרט והוא אינו טוען כי ריפא פגם זה על דרך של הוצאת רישיון נהיגה תקף. בהינתן כל אלה ובהינתן עברו המכביד של הנאשם הכולל עבירות דומות חוזרות ונשנות, אינני סבור כי הותרת פסק הדין בעינו תסב עיוות דין לנאשם.

לאור כל האמור הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר עותק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ז' אדר ב' תשע"ו, 17 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.