1

בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הנאשם.

הנאשם טוען כי לא התייצב למועד הדיון מפאת מחלה (קורונה) וכי בכך נמנע ממנו לטעון לעונש בעניינו (כך במקור). עוד טוען הנאשם כי גם במועד ריצוי הפסילה שנקבע, שהינו שגוי, יש כדי להצדיק הבקשה.

המאשימה מתנגדת לבקשה.

דין הבקשה להידחות.

2

גם אם הנאשם היה חולה במעמד הדיון, היה עליו להגיש הבקשה מיד עם החלמתו ולא להמתין 9 חודשים בטרם הגיש אותה. ודוק, הדיון נקבע בנוכחות הנאשם כך שהייתה לו ידיעה פוזיטיבית אודות המועד והוא מוחזק כמי שידע על גזר הדין; ולכן חייב היה לברר בהקדם מה התרחש בדיון ולהגיש הבקשה תוך 30 ימים, כפי שמורה חוק סדר הדין הפלילי בסעיף 130(ח).

לכך יש להוסיף כי הבקשה אינה מעלה כל טענה לעיוות דין מהותי אלא רק כי הנאשם לא זכה לטעון לעונש. בעניין זה אציין כי העונש שהוטל על הנאשם הולם את העבירה שביצע וכולל רכיב של פסילה מותנית שהופעלה; כך שברי כי אין המדובר בעונש החורג מרמת הענישה במידה המצדיקה לכנותו "עיוות דין".

גם טעות הקולמוס בקביעת מועד ההפקדה אינה מבססת חשש לעיוות דין.

כאמור הבקשה נדחית ופסק הדין יעמוד על כנו.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, כ"ה חשוון תשפ"ג, 19 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.