1

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות ביום 09.09.20 (להלן: "פסק הדין").

המבקש, באמצעות בא כוחו, טוען כי אישור המסירה של הזימון לדיון, הסרוק בתיק בית המשפט, לוקה בחסר וממוען לאדם אחר.

עוד נטען, כי בשל צבירת ניקוד, המבקש חויב ע"י משרד הרישוי להפקיד את רישיון הנהיגה שלו לתקופה של שלושה חודשים.

המשיבה התנגדה למבוקש.

דיון והכרעה:

סבורני כי דין הבקשה להידחות.

2

ראשית, צודקת ב"כ המבקש כי אישור המסירה הסרוק לתיק בית המשפט נושא שמו של אדם אחר, אלא שאין בכך כדי לסייע למבקש, כפי שיפורט להלן.

המדובר באישור המסירה הראשוני, אשר לאחריו נדחה היון ביום 20.04.20 ליום 09.09.20. החלטה זו הומצאה למבקש, ובתיק קיים אישור מסירה העולה כדי גיבוש החזקה הנקובה בתקנה 44א' לתקנות סדר הדין הפלילי. זהו אישור המסירה הרלוונטי, על פיו נשפט המבקש בהיעדרו.

זאת ועוד, ביום 27.08.20, המבקש הגיש בקשה להעביר את הדיון בתיק שבכותרת לבית המשפט לתעבורה בחדרה.

מכאן- המבקש ידע היטב על קיומו של התיק נגדו, ולכן הסיבה לאי ההתייצבות לדיון נעוצה במבקש עצמו.

יש לציין כי רצונו של המבקש, כשלעצמו, להימנע מביצוע אמצעי תיקון בהם חויב ע"י רשות הרישוי, אין בו כדי לגבש פרמטר של עיוות דין, המצדיק את ביטולו של פסק הדין (ראה רע"פ 2754/12 פול ביסמוט נ' מדינת ישראל).

לכך יש להוסיף את השיהוי הבלתי מבוטל שבהגשת הבקשה דנן.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

פסק הדין שניתן ביום 09.09.20 יוותר על כנו.

לפנים משורת הדין, מורה על ביטול תוספת הפיגורים.

הקנס המקורי ישולם עד ולא יאוחר מיום 09.02.23.

ההחלטה תומצא לצדדים ולמרכז לגביית קנסות.

3

ניתנה היום, ט"ו חשוון תשפ"ג, 09 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.