1

ביום 5/10/16 נידון המבקש בהיעדרו לאחר שזומן כדין. בתיק ביהמ"ש אישור מסירה כדין, שנחתם ע"י "איל". באישור המסירה סומן, כי דבר הדואר נמסר לידי "הנמען הרשום".

ביום 6/11/16 בשעה 11:40 הוגשה לתיק ביהמ"ש: "בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר".

בסמוך לשעה זו התייצב ב"כ המבקש באולם ביהמ"ש, התקרב לדוכן, וניסה להוכיח כי החתימה על גבי אישור המסירה אינה של הנמען.

סירבתי לדון בבקשה, אשר לא נקבעה לדיון בפני במועד זה. לפנים משורת הדין, נעניתי לבקשתו של ב"כ המבקש להגיב, ולהעביר הבקשה ל"תגובת התביעה".

יש לציין כי חלפו 30 יום ממועד השפיטה בהיעדר, ובהיעדר הסכמת התביעה אין כלל סמכות דיון.

טעיתי, כאשר שבתי ונעניתי לבקשה להדפיס עבור ב"כ המבקש את תגובתי. מכל מקום, לאחר מכן, פנה ב"כ המבקש אל התובעת, שהופיעה בפני ביום דיונים זה, וביקש תגובתה. הוריתי להעביר התגובה לסריקה.

בינתיים, הפנתה המזכירות את הבקשה לתגובתו של תובע אחר.

כאמור לעיל, התקבלו ונסרקו לתיק ביהמ"ש תגובות שונות.

2

לגופה של הבקשה: ב"כ המבקש טוען: "די במבט חטוף בחתימה ובשם המתנוססים על אישור המסירה, אל מול חתימת המבקש המתנוססת על תצהירו, אשר נחתם בפני הח"מ, כדי להקיש, כי אין עסקינן בחתימת המבקש. ניתן גם לראות בנקל, כי כתב היד על גבי אישור המסירה זהה, הן במקום, בו ציין שמו של המבקש "אייל", והן במקום בו צויין שם המוסר "יניב", ונראה כי לכאורה, מוסר הדואר הוא שכתב את שמו של המבקש על גבי אישור המסירה, והוא שחתם במקומו".

נימוק זה נדחה ע"י התובעת שהגיבה ביום 6/11/16 באולם ביהמ"ש. עם זאת, ניתנה הסכמת התביעה לאור צירוף תצהירו של אחר, שנהג ברכב. תגובת התביעה מיום 7/11/16 שונה. התביעה מתנגדת לביטול השפיטה בהיעדר.

טענת החתימה ע"י אחר, ככל הנראה הדוור, הינה טענה חמורה ביותר. על המבקש לפנות בתלונה למשטרת ישראל. המבקש לא נהג כך. לא אוכל לקבל טענה סתמית זו.

המבקש זומן כדין. דבר הדואר נמסר לידיו. הוא חתם על ההזמנה. המבקש לא נתן הסבר סביר להיעדרותו מהדיון.

אשר לעיוות דין. ההלכה היא שטענה כי אחר נהג ברכב, אינה בבחינת "עיוות דין", המצדיק ביטול פסק דין בהיעדר. ראה ע"פ 4448/09 קמר נ' מ"י.

הבקשה תידון בשנית במידה ותוגש תלונה למשטרת ישראל.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ח' חשוון תשע"ז, 09 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.