1

לפני בקשה לחישוב פסילת רישיונו של המבקש.

1.         נגד המבקש ניתן גזר דין הכולל רכיב של פסילת רישיון. המבקש ערער על פסק הדין "בגלגול שני" והעניין הגיע לפתחו של בית המשפט העליון אשר עיכב ביום 8.3.15 את רכיב פסילת הרישיון. לימים נדחה הערעור ובהתאם בוטל עיכוב ביצוע רכיב הפסילה ביום 28.2.16. המבקש טוען כי לא ידע על ביטול עיכוב ביצוע רכיב הפסילה. ביום 24.4.17 נתפס המבקש נוהג ואז הודע לו, לראשונה לטענתו, כי בוטל עיכוב ביצוע רכיב הפסילה ורישיונו נלקח. כעת עותר המבקש "מטעמי צדק ורחמים ולפנים משורת הדין" לקבוע כי פסילתו תימנה מיום ביטול עיכוב הביצוע (28.2.16) ולא מן המועד בו הודע לו כי הוא פסול ורישיונו נלקח ( 24.4.17).

2.         המשיבה מתנגדת לבקשה מטעמים של סמכות.

דיון והכרעה

3.         דין הבקשה להידחות. בעקבות ההלכה בבש"פ 9075/12 ג'אבר נ' מדינת ישראל יש לקבוע כי הסמכות לערוך חישוב פסילה נתונה למשרד הרישוי ולא לבית המשפט. לפיכך, אינני מוסמך לדון בבקשה ודי בכך כדי לדחותה מטעם זה בלבד.

2

4.         מעבר לנדרש, גם לו הייתי מוסמך לדון בבקשה ספק אם היה מקום לקבלה. המבקש טוען כי לא ידע על ביטול עיכוב ביצוע רכיב הפסילה בגזר הדין ולראיה הוא נהג ברכבו עד שנעצר ביום 17.4.17 ורק אז הודע לו כי הוא פסול לנהיגה. מכיוון שמן הבקשה לא עולה כי המבקש התנזר מנהיגה במהלך התקופה שמיום 28.2.16 עד 24.4.17 הרי שלטעמי אין הצדקה לקבוע כי באותה תקופה בה נהג המבקש ברכב יש לראות בו כמי שהיה פסול לנהיגה.

לאור כל האמור הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ו סיוון תשע"ז, 20 יוני 2017, בהעדר הצדדים.