1

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 6.11.19; או לחילופין בקשה לסיוג הפסילה באופן שיתאפשר למבקש ללמוד לימודי נהיגה.

כנגד המבקש הוגש ביום 7.10.19 כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בהיותו בלתי מורשה כלל, עבירה מיום 17.9.19.

הזמנה לדין נמסרה לו עם מסירת הדו"ח, והוא סירב לחתום על אישור המסירה, וישיבת הקראה נקבעה ליום 6.11.19, אך המבקש לא התייצב לדיון, ונשפט בהיעדרו.

על פי אישור מסירה המצוי בתיק בית המשפט, פסק הדין בהיעדר הומצא למבקש ביום 23.11.19.

2

בבקשה מיום 13.2.20 טען המבקש, כי לא קיבל זימון לדיון, ולא סירב לחתום בפני השוטר, ולא ידע על מועד הדיון; וכי הוא מצוי בהליכי הוצאת רישיון נהיגה וצפוי לרפא את הפגם, ופסילת רישיון הנהיגה עצרה את תהליך לימודי הנהיגה שלו.

עד היום לא ניתנה תגובת המשיבה, ומכאן החלטתי, על בסיס החומר הקיים.

דיון

בפתח הדברים ייאמר, כי המבקש לא טרח לבסס כל תשתית עובדתית שעל יסודה ניתן לקיים את הדיון בענייננו, שעה שלא צירף כנדרש תצהיר ערוך כדין התומך בבקשה ומהווה את העובדות שבבסיס הבקשה, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה, בהעדר תשתית עובדתית נתמכת בתצהיר מטעם המבקש. ראו רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל פ"ד נז(6)793, ורע"פ 2474/18 יואל גולדברג עו"ד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 26.07.2018).

יתרה מכך, המועד להגשת הבקשה הינו בהתאם להוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי 30 ימים מיום קבלת גזר הדין; ובענייננו, פסק הדין מיום 6.11.19, על פי אישור מסירה המצוי בתיק בית המשפט, הומצא לידי המבקש ביום 23.11.19, כך שהבקשה לביטול פסק הדין הוגשה כ- 3 חודשים ממועד הידיעה אודות פסק הדין, איחור שלא הוסבר ושיש גם בו כדי לבסס דחייתה של הבקשה בענייננו. וראו עפ"ת (מחוזי חי') 27203-02-19 סעיד פודה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 21.02.2019)

מעבר לדרוש, אני סבורה כי יש לדחות את הבקשה גם לגופה, כפי שאפרט להלן.

על פי סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, בית המשפט ייעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש "אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין".

באשר לעילת הביטול שעניינה סיבה מוצדקת לאי התייצבות

בענייננו, בדו"ח הזמנה לדין וכתב אישום המצוי בתיק בית המשפט נרשם מפורשות כי הדו"ח, בו צוין מועד הדיון, נמסר למבקש ביד במעמד ביצוע העבירה, והוא סירב לחתום על אישור המסירה. אמנם המבקש לא חתום על הדו"ח, אך אין מקום בשלב הנוכחי להטיל ספק בדבר המסירה, שעה שטענות המבקש לא גובו בראייה כלשהי (וראו עפת (מחוזי חיפה) 4658-11-18 עסלי; וראו גם עפ"ת (מחוזי חי') 4658-11-18 מוסטפא עסלי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 06.12.2018); ועפ"ת (מחוזי חיפה) 25885-02-20 עמאש נ' מדינת ישראל, 19.2.20).

3

משאלו פני הדברים, לא שוכנעתי כי היתה הצדקה להיעדרו של המבקש מן הדיון שהתקיים בהיעדרו.

באשר לעילת הביטול שעניינה חשש לעיוות דין

בענייננו, לא נגרם למבקש עיוות דין בכך שהורשע שלא בנוכחותו מאחר ובטיעוניו לא הציג טענת הגנה אשר יש בה כדי להביא לזיכויו; ולמעשה המבקש כלל אינו מכחיש את ביצוע העבירה, ואך טוען כי פסילת רישיונו עצרה את תהליך לימודי הנהיגה שלו.

אין גם בעונש הפסילה שהוטל על המבקש כדי להוות עיוות דין, וזאת נוכח חומרת העבירה (נהיגה על ידי בלתי מורשה לנהיגה כלל), ומדיניות הענישה הנהוגה בעבירה זו (אשר כוללת פסילה מפסילת המינימום של 3 חודשים ועד 4 שנים ואף רכיב של מאסר על תנאי ועד מאסר פועל). אמנם עונש הפסילה שהוטל על המבקש אינו קל, אולם אני סבורה, כי באיזון הכולל, כשלא הוטל על המבקש רכיב של מאסר מותנה (כפי העולה מטיעוני המאשימה לעונש), העונש שהושת על המבקש אינו סוטה באורח קיצוני ממדיניות הענישה הנהוגה בעבירה זו באופן שמצדיק ביטול פסק הדין.

אין גם מקום להורות על סיוג הפסילה, שכן החלטה לסיוג פסילה צריכה לבוא בפסק הדין (סעיף 36א לפקודת התעבורה; ועפ"ת (מחוזי ת"א) 47819-06-11 ליאור נמדר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 14.07.2011)); ואף לגופו של עניין, אין הצדקה לסיוג הפסילה כמבוקש, אשר ירוקן מתוכן חלק ניכר מעונש הפסילה אשר הוטל על הנאשם בגזר הדין.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר נדחית, אף בלא צורך בקיום דיון במעמד הצדדים (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם בנבו, 25.03.2018); ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' שרון מנחם (פורסם בנבו, 06.01.2009)).

ההחלטה תומצא לצדדים.

ניתנה היום, כ' אדר תש"פ, 16 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.