1

1.         הנאשם הועמד לדין על כך שנהג ביום 17.10.15 כאשר תוקף רישיון הרכב פקע מעל 6 חודשים. על פי האמור בפרוטוקול הדיון, הנאשם קיבל לידיו את ההזמנה לדין אך סירב לחתום לאות כי קיבל אותה. משכך, ומשהנאשם לא התייצב לדיון הוא נשפט בהיעדרו והוטלו עליו עונשים שונים. כעת טוען הנאשם כי בשל מצבו הרפואי, כמפורט בתעודות רפואיות שונות שצירף, לא היה בידו להתייצב לדיון.

2.         המאשימה מתנגדת לבקשה. לטענתה, תוקף האישורים הרפואיים שהמציא הנאשם הם לפני מועד הדיון בו נשפט בהיעדרו ואף לפני מועד ביצוע העבירה נשוא כתב האישום. באין סיבה מוצדקת לביטול פסק הדין ומשהעונש שהוטל איננו מצדיק שינוי, נטען כי יש להותיר את פסק הדין על כנו.

דיון והכרעה

2

3.         לטעמי, דין הבקשה להידחות הן בשל העובדה שלא הוצג טעם סביר לאי התייצבותו של הנאשם לדיון והן מן הטעם כי לא שוכנעתי שאי ביטול פסק הדין יסב לנאשם עיוות דין. להלן אפרט מסקנתי. כידוע, נאשם הנשפט שלא בפניו יכול לעתור לביטול פסק הדין בעניינו על יסוד הטענה כי היה טעם סביר לאי התייצבותו או על יסוד הטענה כי אי ביטול פסק הדין יסב לו עיוות דין. במקרה שלפני, הנאשם אינו חולק כי ידע את מועד הדיון. לפיכך, מוטל על הנאשם להראות כי באופן ספציפי, לא היה באפשרותו בשל מצבו הרפואי להתייצב לדיון. הנאשם העלה בעניין זה טענות כלליות בגין מצבו ותמך אותן במסמכים רפואיים כללים אשר מעבר לכך שאינם משכנעים באי יכולתו של הנאשם להתייצב למועד הדיון, הרי שהם ניתנו, לכאורה, בחלקם הגדול לפחות לפני מועד הדיון בתיק ובחלקם גם לפני מועד ביצוע העבירה. אם יכול הנאשם לנהוג ברכב במועד בו נעברה לכאורה העבירה, עליו הנטל להראות כי לאחר מכן חל שינוי במצבו הבריאותי שאינו מאפשר לו להתייצב לדיון. הנאשם לא עמד בנטל זה, כמפורט לעיל. כפי שצוין, הנאשם היה יכול לטעון כי הותרת פסק הדין בעינו תסב לו עיוות דין אולם הוא אינו טוען זאת והוא אינו מציג כל קו הגנה סדור כנגד העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

4.         לאור האמור ומשלא שוכנעתי בהתקיימות מי מן התנאים המצדיקים ביטול פסק הדין, אני קובע כי פסק הדין יישאר בעינו.

ניתנה היום, כ"ו טבת תשע"ו, 07 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.

המזכירות תעביר עותק ההחלטה לצדדים.