1

בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדרה של הנאשמת.

הנאשמת טוענת כי לא קיבלה את ההזמנה לדיון, שחזרה בציון "לא נדרש". עוד טוענת הנאשמת לחפותה.

המאשימה מתנגדת לבקשה.

עיון באישור המסירה הקיים בתיק מלמד כי הוא נשלח לכתובתה המדויקת של הנאשמת (כפי שגם מופיעה במכתבים שקיבלה ממפנ"א; והיא לא טוענת אחרת) ואף מצוין עליו מספר תעודת הזהות שלה. כן עולה כי הוא חזר בציון "לא נדרש" ועליו שמו של עובד הדואר, חתימתו ותאריך המסירה.

בנוסף, גם אם שמו וחתימתו של עובד הדואר אינם ברורים לנאשמת, הרי שדי בהם כדי לחייבה לבצע את הבירור הנדרש ברשות דואר, על מנת להוכיח כי לא קיבלה את דבר הדואר מסיבות שאינן תלויות בה.

יפים לעניין דבריו של כב' הש' צלקובניק בעפ"ת 50287-05-22 סיביליה נ' מ"י (17.6.22):

2

"מאישור המסירה שהוצג, עולה כי ההזמנה לדין חזרה בציון "לא נדרש", והפרטים המצויינים באישור המסירה - תאריך ושם הדוור - גם אם מלוא הפרטים באישור לא מולאו, די היה בהם כדי לערוך בירור בדואר בקשר לנסיבות החזרת הדואר, ובירור זה לא נערך על ידי המערער".

כן ר' עפ"ת 25448-05-22 זיני נ' מדינת ישראל (14.6.22):

"אכן, כפי שטען הסנגור, באישור המסירה שהוגש לתיק חסרים תאריך, פרטי פקיד המסירה וחתימתו, ואולם לטעמי לא די בכך כדי לסתור את חזקת המסירה, זאת הגם שלא נעלם מעיניי כי ישנה פסיקה של בתי משפט אחרים, לרבות בתי משפט מחוזיים, הקובעת אחרת. בפסיקה רבה של בית המשפט העליון נקבע, כי אין בליקויים באישור המסירה כשלעצמם כדי לסתור את חזקת המסירה, וכי הנטל לסתור את חזקת המסירה מוטל על הנמען".

ואף רע"פ 5008/21 שמעון ביטון נ' מדינת ישראל (30.8.21):

"אמנם ישנה חשיבות רבה לציון פרטים מלאים באישור המסירה, אך על הטוען כי לא קיבל את ההודעה להסביר כיצד התיעוד החסר פגם ביכולתו להוכיח זאת, ולא להסתפק בטענה כללית, כנטען במקרה דנן (ראו רע"פ 5356/20 טחאן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (12.8.2020))".

לאור האמור, אני קובע כי הנאשמת לא הציגה סיבה מוצדקת להיעדרותה מן הדיון.

בנוסף, טענתה הכללית של הנאשמת כי היא כופרת בביצוע העבירה, תוך חזרה על אותה גרסה שהעלתה בפני השוטר האוכף, אינה מלמדת על חשש לעיוות דין.

סוף דבר, הבקשה נדחית ופסק הדין יעמוד על כנו.

זכות ערעור כחוק.

להודיע.

ניתנה היום, ג' תשרי תשפ"ג, 28 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.