1

הנאשם עותר לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדרו ביום 4.12.18.

לטענת בא כוחו, בשל טעות ביומנו הוא לא הופיע בדיון למרות שהופיע באותו היום בבית המשפט ואף בפני אותו מותב ממש.

כמו כן טוען הנאשם כי השארת ההרשעה על כנה תוביל לעיוות דין שכן הנאשם אינו מודה במיוחס לו.

2

המאשימה מתנגדת לבקשה וטוענת כי שגגה של עורך דין אינה מצדיקה ביטולו של פסק הדין.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובשאר מסמכי התיק, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

כידוע, שגגה אשר גרמה לאי התייצבות "אינה מהווה "סיבה מוצדקת לאי התייצבותו" לדיון, ואינה מצדיקה ביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם" [רע"פ 1446/14 ריאד אסדי (26.3.14) ור' לאחרונה רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.3.18- להלן: "עניין סאלם")].

הדבר נכון גם לגבי שגגה של עורך דין, שהרי כבר נפסק כי "דין דומה יחול לגבי טעות משרדית של עורך-הדין המייצג נאשם או לגבי טעות הנובעת מחוסר תשומת-לב של הנאשם עצמו" (רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל [2.10.13]).

משכך, לא היה טעם מוצדק לאי התייצבותו של הנאשם, או מי מטעמו לדיון.

גם בטענתו הכללית כי הוא כופר בביצוע העבירה אין כדי לסייע לנאשם. "לסיכום, על כל הטוען לקיומה של עילה זו (חשש לעיוות דין- א"ל), במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה" (ענין סאלם).

סוף דבר, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ד שבט תשע"ט, 20 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.