1

ביום 7.9.16, הודה הנאשם, על פי הסדר טעון שגובש בין הצדדים והורשע בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת, כמפורט בכתב האישום - 91 קמ"ש בדרך בה המהירות המותרת היא 50 קמ"ש.

בשלב הטיעונים לעונש והצגת הסדר הטעון, טענה, ב"כ המאשימה, בין היתר, כי הפסילה המותנית המופיעה בהרשעה קודמת 1, אינה חלה, כיוון שגזר הדין בוטל.

לאחר שהערתי לצדדים, כי הביטול בדיעבד, אינו משנה מתוקפו של התנאי במועד העבירה, ביקשה ב"כ המאשימה לתקן את טיעונה ולבקש הפעלת עונש הפסילה המותנית במצטבר לפסילה נוספת, בניכוי הפסילה המנהלית שרוצתה וכן, פסילה מותנית וקנס כספי.

לאחר שהערתי לצדדים, כי לא ניתן לנכות משני חודשי הפסילה המותנית, את הפסילה מנהלית, ביקש הסנגור דחייה, על מנת לשקול עמדתו.

ביום 13.10.16, הופיעה עו"ד שלגי,כסנגורית נוספת בתיק וטענה כנגד הדיון הקודם ואופן התנהלותו, כמפורט בפרוטוקול.

הסנגורית שבה וטענה כי הפסילה המותנית בוטלה וכי לא ניתן להפעיל את התנאי מפסק הדין החדש וכן, כי אין כל מניעה לנכות את הפסילה המנהלית.

2

יצויין כי פסק הדין המעודכן, המתייחס להרשעה קודמת 1, לא הוצג, לא על ידי המאשימה ולא על ידי ההגנה ומבדיקה במערכת המחשב, עולה כי ביום 4.7.16, בוטל פסק הדין שניתן בהעדר הנאשם, במסגרתו, הוטל עליו גם רכיב של פסילה מותנית בת חודשיים למשך 3 שנים וניתן פסק דין חדש, במסגרתו הוטל על הנאשם גם רכיב של פסילה מותנית בת חודשיים למשך שנתיים.

מכאן עולה, לטעמי, כי הטענה כי שלא קיימת פסילה מותנית שהנה ברת הפעלה בעניינו של הנאשם, אין בה ממש. התנאי המקורי עמד בתוקפו גם במועד העבירה וככל ששונה גזר הדין לאחריה, אין בכך כדי לאיין את תוקף התנאי המקורי, קלו וחומר, מקום בו הוטל על הנאשם תנאי חלופי, של שני חודשי פסילה, אם כי לתקופה קצרה יותר, שנתיים במקום 3 שנים.

לפיכך, אני דוחה את טענת ההגנה כי לא קיים תנאי בר הפעלה בתיק שבפני.

באשר לנושא של ניכוי הפסילה המנהלית, מקום בו הסכימו הצדדים על ניכוי כאמור, ישקול זאת בית המשפט בבואו לשקול את ההסדר כולו.

כאמור לעיל, סוכם בין הצדדים על שני חודשי פסילה בפועל בניכוי הפסילה המנהלית והפעלת עונש הפסילה המותנית, היה ותופעל בחופף למסגרת הפסילה שסוכמה, אין בה כדי לשנות את פרק הזמן הכולל בו יהיה הנאשם פסול מנהיגה.

לאור האמור בסעיף 40ג(א), סימן א'1 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 מתחם הענישה בתיק זה הוא גבולות הסדר הטיעון שבין הצדדים, בשים לב למדיניות שיפוטית לפיה יש, ככלל, לכבד הסדרי טעון.

באשר לעתירת ההגנה לקצר עוד יותר את משך הפסילה, לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה, נוכח עברו התעבורתי של הנאשם, הכולל עבירות חוזרות של נהיגה במהירות מופרזת.

לאחר ששקלתי את השיקולים הנוגעים לעניין, על פי האמור בסעיף 40ט ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים לעונש, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1.         קנס בסך 1200 ₪ או 12 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב- 3 תשלומים שווים ורצופים הראשון לא יאוחר מ - 8.12.16.

הנאשם מוזהר כי אי תשלום במועד ולו של אחד השוברים, יוביל לתוספת ריבית פיגורים וככלל, בית המשפט לא ייעתר לבקשות לביטול ריבית הפיגורים, למעט במקרים חריגים.

2.         פסילה בפועל למשך חודשיים, בניכוי 30 ימי פסילה מנהלית.

בחופף לפסילה זו, מורה על הפעלת עונש הפסילה המותנית מתיק 6943-04-16, בית המשפט לתעבורה בתל אביב, גזר דין מיום 4.7.16, למשך חודשיים.

רישיון הנהיגה יופקד לא יאוחר מיום 8.12.16, שעה 10:00.

3

על הנאשם להפקיד את רישיון הנהיגה לא יאוחר מהמועד שנקבע לעיל. היה ולא יפקיד רישיונו -  ייחשב הנאשם כמי שנוהג בזמן פסילה ולא יחל מנין הפסילה.

3.         פסילה למשך 3 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

הודעה לנוכחים הזכות לערער על גזר הדין תוך 45 יום.

ניתן היום, ז' חשוון תשע"ז, 08 נובמבר 2016, במעמד הנוכחים.