1

1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 7.5.19 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של נהיגה בחוסר זהירות ונגזר עליו קנס בסך 800 ₪.

3.         המבקש טען כי הוא נכה בשיעור 100% לצמיתות ומקבל קצבת נכות מטעם המוסד לביטוח לאומי מזה שנים רבות. טען כי הוא מטופל בקנביס רפואי מאז שנת 2012 בשל בעיות גב קשות מאד. טען כי סמוך למועד הדיון חש ברע והיה מרותק למיטתו. צירף אישור מחלה ומסמכים רפואיים. טען כי הוא נוהג מזה 20 שנה ומעולם לא היה מעורב בתאונה כלשהי. טען כי הסטת מבט לשניה אחת אינו עולה כדי נהיגה בחוסר זהירות וביקש לקבל יומו בבית המשפט על מנת שלא ייגרם לו עיוות דין.

2

4.         ב"כ המשיבה התנגד לבקשה וטען כי המבקש לא העלה כל הסבר סביר, רציני ומשכנע להיעדר התייצבותו לדיון. טען כי המבקש צירף אישור מחלה מתאריך 6.5.19 כאשר מאישור המחלה לא ניתן ללמוד באיזה אופן המחלה לא איפשרה למבקש להתייצב לדיון, ומדוע אם ידע עוד בתאריך 6.5.19 כי הוא חולה ולא יתייצב לדיון לא הגיש בקשת דחיה. טען כי המבקש אף לא הסביר מדוע לא הגיש בקשה זו 30 יום לאחר שידע על גזר הדין, כפי שנדרש על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ. עוד טען כי המבקש לא פירט סיכויי הגנתו.

5.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לקבל הבקשה בכפוף לתשלום הוצאות.

6.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

            בקשה על פי סעיף 130(ח) יש להגיש בתוך 30 יום מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין.

7.         המבקש אינו חולק על כך כי זומן לדיון כדין אלא שלטענתו לא התייצב לדיון משום שחש ברע והיה מרותק למיטתו. המבקש צירף אישור מחלה לתאריכים 6.5.19 - 8.5.19, מסמכים רפואיים ומסמכים מהמוסד לביטוח לאומי, המבססים טענותיו בדבר מצבו הרפואי. יחד עם זאת, אף אם נבצר מהמבקש להתייצב לדיון במועד הקבוע, הרי שיכול היה להגיש בעצמו או באמצעות מי מטעמו הודעה או בקשה לדחיית מועד הדיון "בזמן אמת" או לכל הפחות בסמוך לאחר מכן או משחלפה המניעה בהתאם לאישור הרפואי.

8.         יש לציין כי מעיון בתיק האלקטרוני עולה כי המבקש קיבל לידיו הודעה על פסק הדין ביום 19.5.19 ומייד הגיש הבקשה כאן.

9.         לאור האמור, ובשים לב לכך שהמבקש כופר בביצוע העבירה ומבקש להוכיח חפותו, אני סבורה כי יש מקום ליתן לו יומו בבית המשפט על מנת להסיר את החשש מפני עיוות דין, אולם זאת בכפוף לחיוב המבקש בתשלום הוצאות לטובת המדינה.

10.       סיכומו של דבר, הריני לקבל את הבקשה ולבטל את פסק הדין, זאת בכפוף לחיוב המבקש בתשלום הוצאות לטובת המדינה בסך של 250 ₪, אשר ישולם על ידי המבקש עד ליום 1.8.19 שאחרת, יוותר פסק הדין על כנו.

עם ביטול פסק הדין יובא התיק בפניי לצורך קביעת מועד לדיון.

            המזכירות תודיע לצדדים.

3

            לעיוני בהתאם.

ניתנה היום, כ"ח סיוון תשע"ט, 01 יולי 2019, בהעדר הצדדים.