בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו

תת"ע 12983-02-19 מדינת ישראל נ' חנאניא יעקב

לפני כבוד השופט אלעד שור

המאשימה:

מדינת ישראל

נגד

הנאשמים:

חנאניא יעקב

החלטה

1.      בפניי בקשת ההגנה לצוות על אוצר המדינה תשלום הוצאות הגנת המבקש, הוצאות נלוות ופיצוי בגין עגמת הנפש אשר נגרמה למבקש כתוצאה מהגשת האישום נגדו וחזרת המשיבה ממנו.

רקע עובדתי:

2.      כנגד המבקש הוגש כתב אישום בגין נהיגה בשכרות, זאת אך ורק בשל טעות בגילו של המבקש. עם היוודע הטעות חזרה בה המשיבה מכתב האישום והמבקש זוכה. השאלה שתידון בהחלטה זו היא האם המבקש זכאי להחזר הוצאות שנגרמו לו לרבות שכר טרחת עו"ד ופיצוי בגין עגמת נפש.

3.      על פי עובדות כתב האישום ביום 28/12/18 בשעה 2:43 נעצר המבקש עת נהג ברכבו והתבקש לתת בדיקה לגילוי אלכוהול בגופו, על פי עובדות כתב האישום הבדיקה הראתה כי בגופו של המבקש אותרו 239 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף, תקנה 169 (א)1 לתקנות התעבורה, התשכ"א -1961, קובעת כי מי שבגופו נמצא ריכוז אלכוהול של 240 מיק' בליטר אחד של אויר נשוף ייחשב כשיכור, בהמשך בפרשת עוזרי נקבעה ההלכה לפיה סף האכיפה הפסיקתי יעמוד על 290 מיק' וכך פועלת המשיבה עד היום ומגישה כתבי אישום כאשר סף האכיפה הנו 290 מיק' אלכוהול.

4.      כאמור בבדיקה אשר נערכה למבקש אותרו 239 מיק' אלכוהול דהיינו נמוך אף מהסף הקבוע על פי תקנה 169 (א) 1 לתקנות התעבורה. ברם, כנגד המבקש הוגש כתב אישום בגין נהיגה בשכרות לפי סעיף 64ב (א) (3א') (ב) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), להלן ציטוטו:.

"(3א)     אחד המנויים להלן שלפי דגימת נשיפה, בגופו מצוי אלכוהול בריכוז העולה על 50 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף, או לפי דגימת דם - בריכוז העולה על 10 מיליגרם אלכוהול ב-100 מיליליטר דם:

(א)  נהג חדש;

(ב)   נהג שטרם מלאו לו 24 שנים;

(ג)   נהג בעת נהיגה ברכב מסחרי או ברכב עבודה שמשקלם הכולל המותר לפי רישיון הרכב עולה על 3,500 קילוגרם;

(ד)   נהג בעת נהיגה ברכב ציבורי;"

קרי, המחוקק קבע כי קיימות מספר אוכלוסיות של נהגים אשר לגביהם סף האכיפה יהיה שונה מהרגיל ויעמוד על 50 מיק' אלכוהול ולא 290 מיק' כאמור לעיל כאשר בעניינו של המבקש יוחסה לו העבירה לפי סעיף קטן ב', דהיינו נהג שטרם מלאו לו 24 שנים.

5.      המבקש כפר באשמה, ביום 20/5/19 הודיעה המשיבה בפתח הדיון כי היא חוזרת בה מן האישום לפי סעיף 94 א' לחוק סדר הדין הפלילי מכיוון שהחזרה מהאישום נעשתה לאחר מתן התשובה לאישום ביהמ"ש הורה על זיכויו של המבקש.

6.      מתברר , כאמור, כי הסיבה בעטיה חזרה בה המשיבה מהאישום הנה היותו של המבקש, ביום האירוע, מעל גיל 24, קרי סף האכיפה הרלוונטי לגביו הנו 290 מיק' אלכוהול ולא 50 כפי שסברה המשיבה. כאמור, הכמות אשר נמדדה בגופו של המבקש בליטר אחד של אויר נשוף עמדה על 239 מיקרוגרם אלכוהול.

דיון והכרעה:

7. הבקשה לחיוב המדינה בהוצאות מושתת על סעיף 80 לחוק העונשין, תשל"ז-1977:

"משפטשנפתחשלאדרךקובלנהוראהביתהמשפטשלאהיהיסודלהאשמה, אושראהנסיבותאחרותהמצדיקותזאת, רשאיהואלצוותכיאוצרהמדינהישלםלנאשםהוצאותהגנתוופיצויעלמעצרואומאסרובשלהאשמהשממנהזוכה, אובשלאישוםשבוטללפיסעיף 94(ב) לחוקסדרהדיןהפלילי [נוסחמשולב], תשמ"ב-1982 בסכוםשייראהלביתהמשפט; במשפטשמנהלקובלרשאיביתהמשפטלהטילעלהקובלתשלוםכאמור."

השאלות עליהן יש להשיב : הראשונה, האם היה יסוד לאשמה והשאלה השנייה, במידה והיה יסוד לאשמה, הנה האם קיימות נסיבות המצדיקות פיצוי זאת על אף שהיה יסוד, כאמור.

8. לדידי במקרה דנן אין בית המשפט נדרש כלל לשאלה השנייה שכן במקרה שלפניי לא היה כלל

יסוד לאשמה, מדובר בכתב אישום אשר בנקל ניתן היה למנוע את הגשתו שכן לא ברור על בסיס מה קבע השוטר בשטח את גילו של המבקש, שנית רישיונו של המבקש נפסל בפסילה מנהלית לתקופה של 30 יום בסמוך לאירוע על ידי קצין משטרה, אשר חלק מחובתו טרם מתן ההחלטה הנה לבדוק כי קיימות ראיות לכאורה להגשת האישום ובשלישית טרם חתם התובע והגיש את האישום ראוי היה כי בעת בדיקת דיות הראיות בתיק היה שם ליבו אל המחדל ומביא בכך לסיום ההליך.

9. עוד יש לציין כי סעיף 85 לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי כתב אישום צריך שיכיל את תיאור העובדות המהוות עבירה, במקרה דנן עובדת היות המבקש מתחת לגיל 24 (מה שלא היה נכון) כלל לא באה לידי ביטוי בעובדות, כך שהנאשם לא יכול היה לדעת על סמך מה הוכנס בגדר סעיף סעיף 64ב (א) (3א') (ב) לפקודת התעבורה, ולפיכך גם לא כפר בעובדה זו כפי שסבורה הייתה המאשימה, בתגובתה, שהיה עליו לעשות.

10. כאמור, טרם הוגש כתב האישום, מספר גורמים שהיו אמורים להבחין בטעות לא הבחינו בה ומשכך הרי שבמחדלם זה הביאו לידי כך שהנאשם נאלץ לאבד את רישיונו במסגרת הפסילה המנהלית למשך 30 יום ובהמשך לשכור שירותי עורך דין שכן מדובר בכתב אישום חמור בתעבורה.