1

כמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, הריני מודיעה כי החלטתי לזכות את הנאשם וזאת מחמת הספק.

הנאשם אשר בפניי מואשם כי ביום 25.2.18 בשעה 7:49 נהג ברכבו, רכב מרכב אחוד שמשקלו הכולל עולה על 3,500 ק"ג, בכביש 6 ק"מ 132, ועקף רכב עוקף.

זאת בניגוד לתקנה 47(ח) לתקנות התעבורה התשכ"א - 1961.

פרשת התביעה

ע"ת 1 רס"ר ליטל אשכנזי

2

שוטרת תנועה, השוטרת ערכה את הדו"ח (ת/1) וכן הגיש תצלומים (ת/2 ו-ת/3).

לדברי העדה מדובר בדו"ח מצלמה טקטית, כאשר עמדה על כביש 444, וצפתה על התנועה המגיעה על כביש 6 מדרום לצפון בקילומטר 132.

לדבריה הנאשם נסע בנתיב 3 מימין מתוך 4 נתיבים, כאשר בנתיב הראשון מימין נסעה משאית, בנתיב 2 מימין נסע רכב פרטי והנאשם ביצע עקיפה של הרכבים.

בתגובה לשאלות ביהמ"ש השיבה העדה כי לא ראתה את היציאה מהעקיפה, וכי יכול להיות שהנאשם נסע כברת דרך בנתיב השלישי והמשיך לבצע את הנהיגה לכיוון צפון, וכי לא ראתה את רכב הנאשם יוצא מנתיב אחר ולא ראתה אותו נכנס לנתיב השלישי.

פרשת ההגנה

הנאשם

הנאשם מספר כי נהג בכביש היכן שציינה השוטרת וכי אינו זוכר את האירוע אולם לפי מה שניתן להבחין בתמונות שצילמה השוטרת ניתן לראות בתמונה א' שלא יכול היה לסיים את העקיפה כיוון שיש רכב מפריע הנמצא בנתיב השלישי.

בנוסף מתמונה ב' ניתן לראות כי רכב הסקודה שנסע בנתיב השני מימין הוא זה שעוקף את רכבו וזאת ניתן ללמוד בהשוואה בין תמונה א' לבין תמונה ב' שבתמונה א' לא רואים את הסקודה.

בחקירתו הנגדית אישר הנאשם שיצא לעקיפה אולם טען שיצא לעקיפה חוקית, עקף את רכב הסקודה שלפתע החל להאיץ משמעותית והחל לעקוף את המשאית שנסעה בנתיב הראשון ובנוסף לא הצליח לסיים את העקיפה בגלל רכב שנסע לפניו בנתיבו.

טענות הצדדים

טענת המאשימה:

המאשימה בסיכומיה ביקשה להרשיע את הנאשם, לאור דברי הנאשם כי נסע בנתיב השלישי מימין בכדי לעקוף את רכב הסקודה לכן טענה כי לאור התמונות לא ניתן לדעת באיזה מהירות נסע הנאשם ובאיזה מהירות נסע רכב הסקודה ומי הקדים את מי ואם הסקודה האיצה או לא.

לפיכך מבוקש להרשיע את הנאשם במיוחס לו.

טענות ההגנה

הנאשם ביקש לזכותו מאשמה, מאחר והתמונות מוכיחות שרכב הסקודה הוא זה שמבצע את העקיפה ורכב נוסף מפריע לו לסיים את העקיפה.

דיון

3

הנאשם בדבריו בדיון אישר כי אכן רכבו שוקל מעל 3,500 ק"ג. וכי הוא יודע שאסור לו לעקוף רכב עוקף.

נקודת המחלוקת בין הצדדים הינה האם הנאשם ביצע עקיפה של רכב עוקף תוך שהוא נוסע בנתיב השמאלי בכביש אם לאו.

דע עקא, אף מדברי עדת התביעה עולה כי לא הבחינה ברכבו של הנאשם יוצא לעקיפה מנתיב אחר. בנוסף אישרה כי ייתכן והנאשם נסע כברת דרך בנתיב השלישי והמשיך לבצע את הנהיגה לכיוון צפון.

לכך יש להוסיף כי מעיון בתמונות אשר צולמו ע"י השוטרת לא ניתן ללמוד האם הנאשם אכן עקף רכב עוקף.

ניתן לראות בתמונה הראשונה (ת/3 א) את רכבו של הנאשם נוסע בנתיב השלישי מימין, כאשר בנתיב הראשון מימין נוסעת משאית ולא ניתן להבין בכל רכב הנוסע בנתיב השני מימין, בתמונה אף ניתן לראות כי רכבו של הנאשם נוסע בנתיבו כאשר המשאית נמצאת לפניו בנתיב נסיעתה.

בתמונה השנייה (ת/3 ב) ניתן לצפות ברכב הסקודה אשר נוסע בנתיב השני מימין. מהצילום עולה כי רכב הסקודה נמצא מעבר לטמבון הקדמי של רכב הנאשם.

כלומר מהתמונה נראה כי רכב הסקודה אשר נסע בנתיב השני מימין. הוא זה שעוקף את רכב הנאשם.

ככל שבחנתי את עוצמת הראיות שהציגה המדינה, הן את התמונות אשר צולמו ע"י השוטרת והן את עדות השוטרת עצמה, לא חצתה המדינה בראיותיה אשר הציגה מול גרסת הנאשם את רף הראיות הנדרש להליך פלילי.

המדינה לא הוכיחה מעבר לכל ספק סביר כי בעת שהנאשם נהג בנתיב השלישי עקף את רכבו את רכב הסקודה שנסע בנתיב השני ואשר עקף את המשאית אשר נסעה בנתיב הראשון.

חובה מוטלת על המדינה להוכיח את ביצוע העקיפה האסורה ע"י הנאשם מעבר לכל ספק סביר, וכאשר לא הוכחה עקיפה אסורה ברמת ההוכחה הנדרשת, נוצר ספק בדבר אשמת הנאשם.

תוצאת מסקנה זו הינה זיכויו של הנאשם מחמת אותו ספק.

ניתנה היום, א' אב תש"פ, 22 יולי 2020, במעמד הצדדים

4