1

בפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן ביום 20.4.17 בהיעדרו של המבקש.

ב"כ המבקש טוען כי ביום 19.9.16 קיבל המבקש הודעת תשלום קנס בגין העבירה שבנדון, באותו היום הגיש בקשה להישפט וביום 4.12.16 קיבל אישור ממשטרת ישראל כי בקשתו התקבלה וכי זימון יישלח במועד מאוחר יותר. לטענתו, לא קיבל זימון לדיון ואף לא קיים כל אישור מסירה בתיק בית המשפט. לדבריו, הוא קיבל הודעה על כך שנשפט בהיעדרו ביום 20.4.17 ומבקש לבטל את פסק הדין ולזמנו למועד דיון חדש. הוא צירף לבקשתו תצהיר המאמת את דבריו וכן את ההתכתבות עם המרכז הארצי לפניות נהגים בדבר קבלת בקשתו להישפט בגין הדו"ח נשוא הבקשה.

ב"כ המשיבה ציין בתגובתו כי הזמנה כדין נשלחה לכתובתו של המבקש, אותה כתובת שציין בבקשתו להישפט, וההזמנה חזרה עם הכיתוב "לא נדרש". לטענתו, משלא דרש המבקש את דבר הדואר, אין לו להלין אלא על עצמו. אישור המסירה עם הכיתוב האמור צורף לתגובתו.

משלוח הזימון לדיון באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה", כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו. במקרה הנדון, עיון באישור המסירה מלמד כי הוא חזר בציון "לא נדרש" ומכאן שקמה חזקת המסירה. המבקש לא הפריך את חזקת המסירה.

2

מעבר לכך, לא מצאתי טענות הגנה אחרות המצדיקות את קבלת הבקשה, ועל כן, לא התרשמתי כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום למבקש עיוות דין.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ז סיוון תשע"ז, 21 יוני 2017, בהעדר הצדדים.