1

1.      לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 26.2.20 (להלן: פסק הדין).

2.      במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של שימוש בטלפון תוך כדי נהיגה עבירה מיום 27.2.19 ונגזר עליו קנס בסך 1,500 ₪.

3.      המבקש טען כי כשקיבל לידיו את הודעת תשלום הקנס תגובתו הראשונה היתה כי דיבר בדיבורית והטלפון רק היה מונח לידו. טען כי הגיש בקשה להישפט וציין את כתובת המגורים של הוריו מאחר שהוא נע בין דירות שכורות. טען כי לא קיבל את ההזמנה לדין ולאחר בירור הסתבר כי אמו שכחה, בתום לב, למסור לו את ההזמנה לדין אשר נמסרה לידיה. טען כי בכך סתר את חזקת המסירה שכן הוא לא קיבל את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו. טען כי אם היה יודע על מועד הדיון היה מתייצב שכן הוא אדם שומר חוק שביקש להיות חלק מההליך. טען כי הותרת פסק הדין על כנו יגרום לעיוות דין. טען כי הוא בעל מסעדה ומתקשה להתפרנס בימים אלה של משבר הקורונה. טען לכשלים ראיתיים בדו"ח והוא מבקש להציגם בפני ביהמ"ש.

2

4.      המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי הבקשה לא מעלה נימוק המצדיק קבלתה שכן ההזמנה לדין נשלחה לכתובתו המעודכנת של המבקש במשרד הפנים וזו היא גם הכתובת אותה מסר המבקש ונמסרה למיופה כוח מטעמו. טען כי המבקש לא הוכיח כי נבצר ממנו לקבל את ההזמנה לדין מטעמים שאינם תלויים בו וכי אין למבקש טענות הגנה ממשיות והוא לא הצביע על עיוות הדין שייגרם לו אם תדחה בקשתו. עוד ציינה המשיבה כי האחריות לעקב אחר הדואר היא של המבקש.

5.      לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה.

6.      על פי סעיף 130 (ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות הדין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ר' רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז (6) 793, רע"פ 7709/13 סאסי נ מ"י, ניתן בתאריך 18.11.13).

7.      מאישור המסירה עולה כי דבר הדואר נשלח לכתובתו של המבקש, כפי שציין בבקשתו להישפט ואמו אף חתומה על אישור המסירה. המבקש לא הוכיח שלא קיבל את ההזמנה לדיון מסיבות שאינן תלויות בו ומכאן שלא הפריך את חזקת המסירה. המבקש אף קיבל באותה הכתובת אליה נשלח הזימון את פסק הדין ללא קושי.

באשר לטענות המבקש ואימו כי מתוך שכחה והיסח הדעת לא העבירה אליו את ההזמנה לדיון, הלכה פסוקה היא כי טעות אנוש או שכחה אינם מהווים סיבה מוצדקת לביטול פסק דין (ראו לעניין זה רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י פ"ד נז (6) 793).

8.      מעבר לכך, המבקש לא פירט כיצד הותרת פסק הדין על כנו תגרום לו עיוות דין. עוד יש לציין כי העונש שנגזר על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה הנהוג לעבירה מסוג זה.

9.      לאור כל האמור הבקשה נדחית.

10.  בשים לב לדחיית הבקשה, ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין מבוטלת.

11.  נוכח הטענות המתייחסות למצבו הכלכלי של המבקש, ולפנים משורת הדין, ככל שהמבקש ישלם את הקנס עד ליום 1.9.20, תבוטל תוספת הפיגורים.

12.  המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

3

ניתנה היום, כ"ח אב תש"פ, 18 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.