1

1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 20.1.20 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של שימוש בטלפון בזמן נהיגה ונגזר עליו קנס בסך 1,200 ₪.

3.         המבקש טען כי הוא לא קיבל את הזימון לדיון ולכן לא התייצב בבית המשפט. טען כי הוא עו"ד ורו"ח אשר מקבל דואר באופן סדיר מזה שנים רבות וכי תיבת הדואר שלו נבדקת באופן יומיומי. טען שהוא נהג זהיר אשר צבר מעט הרשעות וכי הוא לא השתמש בטלפון ויש לו דיבורית ברכב. ביקש להורות על ביטול פסק הדין.

2

4.         ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי קיים אישור מסירה כדין.

5.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לדחות הבקשה.

6.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

7.         משלוח הזמנה באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 106/15 קריב נ' מ"י, 20.1.15).

מאישור המסירה עולה כי הזימון לדיון נשלח לכתובתו של המבקש, וחזר בציון "לא נדרש". על פי תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד -1974, מדובר בהמצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, ומכאן שקמה חזקת המסירה.

עוד יצויין כי פסק הדין נשלח לאותה כתובת של המבקש ואף כי בשלב זה אין אישור מסירה סרוק בתיק, המבקש קיבל את גזר הדין שנשלח לאותה כתובת, ללא קושי. המבקש לא פירט בבקשתו כיצד נודע לו על פסק הדין.

8.         מעבר לכך, המבקש לא הציג טענות הגנה מעבר לטענה כי לא ביצע את העבירה ואף לא פירט כיצד הותרת פסק הדין על כנו תגרום לו עיוות דין. עוד יש לציין כי העונש שנגזר על המבקש, אינו חורג ממתחם הענישה הנהוג לעבירה מסוג זה.

9.         לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

10.       בשים לב לדחיית הבקשה, ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין מבוטלת.

המבקש ישלם הקנס האמור בגזר הדין עד ליום 4.5.20.

11.       המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

3

ניתנה היום, י"ג ניסן תש"פ, 07 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.