1

1.      לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקשת ביום 22.1.20 (להלן: פסק הדין").

2.      במסגרת פסק הדין הורשעה המבקשת בעבירה מיום 29.7.18 של אי ציות לתמרור 302, ונגזר עליה קנס בסך 400 ₪.

3.      המבקשת טענה כי ביקשה להישפט וקיבלה אישור כי הפניה בטיפול. טענה כי הופתעה לקבל דרישה לתשלום על סך 600 ₪ ולאחר בירור הסתבר כי התקיים דיון שלא בנוכחותה. טענה כי לא קיבלה את הזימון לדיון. טענה כי היא ביקשה להישפט והמתינה לזימון על כן מבקשת לבטל את פסק הדין על מנת לברר את העובדות בגינן קיבלה את הדו"ח.

4.      ב"כ המשיבה התנגד לבקשה וטען כי לאחר בדיקה במערכת נמצא כי אישור המסירה חזר בציון "לא נדרש" ומכאן שבוצעה מסירה כדין בהתאם לסעיף 44 לתסד"פ.

5.      לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה.

2

6.      על פי סעיף 130 (ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות הדין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו ( ראו בנידון : רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז (6) 793, רע"פ 7709/13 סאסי נ מ"י , ניתן בתאריך 18.11.13).

7.      משלוח הזימון באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סאמרה נ' מ"י 10.2.15 וכן רע"פ 106/15 קריב נ' מ"י 20.1.15).

מעיון בתיק האלקטרוני עולה כי דבר הדואר נשלח לכתובתה של המבקשת וחזר בציון "לא נדרש" (מיום 17.10.19) ומכאן קמה חזקת המסירה. המבקשת לא הוכיחה שלא קיבלה את ההזמנה לדיון מסיבות שאינן תלויות בה ומכאן שלא הפריכה את חזקת המסירה. עוד יצויין כי אף בבקשתה לביטול פסק הדין רשמה המבקשת ככתובתה את אותה כתובת אליה נשלח הזימון.

8.      מעבר לכך, המבקשת לא הציגה טענות הגנה כלשהן, חרף ההזדמנות שניתנה לה לעניין זה, בין היתר, בהחלטת בית המשפט מיום 24.6.20 ואף לא פירטה כיצד הותרת פסק הדין על כנו תגרום לה עיוות דין.

9.      לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

10.  בשים לב לדחיית הבקשה, ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין מבוטלת.

11.  המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ד אלול תש"פ, 03 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.