1

לפני בקשה להורות על חישוב פסילה שהוטלה על המבקש החל מיום 28.8.17, מועד סיום פסילה בתיק אחר.

כנגד המבקש הוגש ביום 8.5.14 כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות, עבירה מיום 16.9.2013. בדיון מיום 7.5.14 בנוכחות המבקש, נדחה הדיון ליום 18.2.15, לצורך הסדרת יצוג הנאשם על ידי עורך דין, תוך שנקבע בהחלטה כי "הודע לנאשם מועד הדיון"; אך המבקש לא התייצב לדיון הנדחה, ונשפט בהיעדרו, ונדון לקנס כספי, פסילה על תנאי, ופסילת מינימום בפועל לתקופה של 24 חודשים.

2

בקשת המבקש מיום 31.10.19 לביטול פסק הדין שניתן ביום 18.2.15 בהיעדרו נדחתה בהחלטתי מיום 29.11.19; בקשות לעיון חוזר נדחו בהחלטות מיום 26.12.19 ומיום 12.1.20; וערעור על החלטות אלה נדחה בפסק דין מיום 21.1.20 (בתיק עפת 32302-01-20 כבוד השופט בולוס), לאחר שהמערער חזר בו מהערעור, תוך שנקבע בהסכמת הצדדים כי עונש הפסילה בפועל יעמוד על 18 חודשים חלף 24 חודשים.

והנה ביום 2.2.20 הגיש המבקש בקשה להורות, כי הפסילה (המקוצרת) בתיק זה התחילה ביום 28.8.17, יום סיום פסילה בתיק אחר שהיה תלוי ועומד נגד המבקש, ולהורות למזכירות להנפיק אישור הפקדה בהתאם, וזאת בנסיבות בהן נטען, כי המאשימה הסכימה לבקשות דומות בתיקים אחרים, ורישיונו של המבקש היה מופקד מיום 28.8.16 בבית המשפט לתעבורה בחיפה בתיק 3343-11-14 למשך 11 חודשים והוא סבר כי תיק זה צורף לתיק בחיפה, ורישיונו אינו בתוקף משנת 2014; ולחילופין ביקש לקיים דיון בבקשה.

המשיבה התנגדה לבקשה וטענה, כי לפי הלכת ג'אבר הסמכות לחישוב פסילה נתונה למשרד הרישוי; וכי בהתאם לתקנות 556(א) ו 557(א) ו(ה) לתקנות התעבורה, על המבקש להפקיד רישיון נהיגה ו/או תצהיר ביחס לתיק זה חרף פסילתו והפקדתו של הרישיון במסגרת תיק אחר.

בתגובה לתגובת המשיבה חזר וביקש ב"כ המבקש, ולו לפנים משורת הדין בהתחשב בחלוף הזמן מיום גזר הדין המקורי ובפסיקה שצורפה, להיעתר לבקשה.

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.

דיון

כידוע, בבש"פ 9075/12 מוחמד ג'אבר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 14.04.2014) נקבע, כי הליך חישוב הפסילה מסור לסמכותו של משרד הרישוי ולא לבית המשפט לתעבורה.

סעיף 42(ג)(1) לפקודת התעבורה קובע, כי ביצועו של עונש פסילת רישיון נהיגה יחל מיום הפקדת הרישיון (ראו גם רע"פ 6445/18 ליאור דהן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 04.10.2018)); וסעיף 61(א) לפקודת התעבורה קובע, כי מי שהורשע ונפסל מהחזיק רישיון חייב להמציא את הרישיון לרשות הנקובה בתקנות תוך התקופה שנקבעה בהן.

3

תקנה 556(א) לתקנות התעבורה מחייבת את מי שנפסל מהחזיק ברישיונו להמציא את רישיון הנהיגה שלו לאותו בית המשפט שהורה על פסילתו מיד לאחר שהודע לו על הפסילה; ובהתאם לאמור בתקנות 557(א) ו(ב) לתקנות התעבורה, יש להפקיד את הרישיון גם אם פקע תוקפו, ומקום בו רישיון הנהיגה אבד יש להפקיד תצהיר חלף רישיון. (וראו גם עפ"ת (מחוזי מרכז) 59032-03-16 בן שבת גדי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 10.07.2016)); וחישוב מניין ימי הפסילה מתחיל מיום הפקדת הרישיון או ההצהרה על העדר רישיון במזכירות בית המשפט שהורה על הפסילה.

נפסק, כי גם מי שרישיונו פקע ולא חודש במשך תקופה ארוכה צריך להפקיד תצהיר מטעמו כתנאי לתחילת מניין ימי פסילה שהושתו עליו (ראו רע"פ 566/14 אברהם זריזי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 11.02.2014); רע"פ 4446/04 ניסים ביטון נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 06.10.2005); וראו גם עפת (חיפה) 47747-01-19 אבו מוך נ' מדינת ישראל, 28.1.19).

"יוצא אפוא, כי ככלל רכיב הפסילה בגזר הדין נכנס לפעולה באופן מידי אלא אם קבע ביהמ"ש אחרת, ורק עם הפקדת רישיון הנהיגה או תצהיר מתאים יחל מניין הפסילה כאשר תקופת המאסר לא תובא במניין (רע"פ 9237/99 רונן מאיר נ' מדינת ישראל, נד (1) 482, 484 (14.3.2000)." (עת"מ (מינהליים חי') 42820-03-19 איאד מזאריב נ' משרד התחבורה/מדינת ישראל (פורסם בנבו, 29.05.2019), כב' השופט בולוס).

בענייננו, אין חולק כי עד להגשת הבקשה הנוכחית, לא הפקיד המבקש את רישיונו, וגם לא הפקיד תצהיר, כנדרש.

בעניין רישיון שנשלל והיה מופקד במסגרת הליך משפטי אחר, תקנה 557(ה) קובעת, כפי שנקבע בפסיקה, כי קיימת חובה אקטיבית על הנאשם לשוב ולהפקיד תחליף רישיון כל אימת שנפסל מלנהוג, גם אם הפקיד את רישיונו במזכירות בית המשפט שדן אותו בתיק אחר לפסילה. נפסק, כי קיימת חובת הפקדה או תחליף הפקדה גם אם הופקד הרישיון כתוצאה מגזר הדין הראשון בשרשרת הפסילות; והפקדת הרישיון (או אישור מתאים) בתיק אחד, איננה עונה על הצורך בהפקדתו בתיק אחר, על מנת שהפסילה בתיק האחר תכנס גם היא לתוקף, אלא יש צורך בהפקדת הרישיון בכל תיק ותיק. וראו רע"פ 6928/18 ליאור כלפון נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 07.10.2018), הקובע כי הפקדה לאותה הרשות בהליכים שונים מחייבת מעשה אקטיבי-פורמלי של הנהג בדרך של הפקדת רישיון או אישור הפקדה בהליך קודם לשם תחילת תקופת הפסילה. וראו גם עפ"ת (מחוזי חי') 1630-08-18 מרואן סעיד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 11.11.2018).

לפיכך, אין לקבל את ההפקדה בתיק 3343-11-14 כהמצאת רישיון הנהיגה או תחליף המצאה גם בתיק זה; ואין לראות בהפקדה בתיק בחיפה, כהפקדה בתיק דנן.

באשר לטענה כי נאמר למבקש על ידי עו"ד קודם כי תיק זה צורף לתיק בחיפה, ולכן הפקיד הרישיון במסגרת אותו תיק בחיפה - טענה זו כבר נדחתה במסגרת הדיון בבקשה לביטול פסק הדין בהיעדר; וגם לעניין הפקדת הרישיון, טרונייתו של המבקש בנוגע לעורך דין קודם אינה פוטרת אותו מאחריותו, ואין לו אלא להלין על עצמו, כפי שנפסק ברע"פ 7793/15 יעקב נג'אר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 19.11.2015).

4

ובאשר לעתירתו של ב"כ המבקש להיעתר לבקשה לפנים משורת הדין, הרי שמעיון בפרוטוקול הדיון בערעור בתיק עפת 32302-01-20 הנ"ל, נראה כי המבקש זכה להתחשבות לפנים משורת הדין (כפי שעולה מדברי ב"כ המשיבה בדיון בערעור) באופן שעונש פסילת המינימום קוצר בהסכמת הצדדים.

לאור המפורט לעיל, לא אוכל להיענות לבקשה ולסטות מהוראות הדין, על פיהן אם המבקש לא החזיק ברישיון נהיגה במועד בו ניתן גזר הדין היה עליו בהתאם להוראות הדין לקיים אחר חובת ההפקדה ולהגיש תצהיר מתאים חלף הפקדת הרישיון בתיק הנוכחי; ומשעה שהמבקש לא עשה כן, אין מקום להוציא עבורו אישור הפקדה רטרואקטיבי, והמזכירות תוציא אישור הפקדה מיום 31.10.19 מועד קבלת תצהיר המבקש בתיק זה.

בכל הנוגע לחישוב הפסילה, זה יבוצע על ידי משרד הרישוי לו נתונה הסמכות.

ובאשר לעתירתו של ב"כ המבקש להורות על דיון בבקשה - היה על המבקש להעלות בבקשתו את כל טענותיו, כולל אסמכתאות להן ותצהיר מטעמו התומך בבקשתו, כפי שנעשה בענייננו; והחלטתי ניתנה על סמך האמור בבקשה ובתצהיר ובתגובת המשיבה ובתגובה לתגובה; ובכלל נסיבות העניין, אין בבקשה טעמים המצדיקים קיומו של דיון במעמד הצדדים.

יצוין, כי פסק הדין בתיק עפ"ת 33006-10-11 רומן מקסקוב נ' מ"י הנזכר בבקשה, ואשר הורה לקיים דיון בבקשה לחישוב פסילה, הינו קודם להלכת ג'אבר וניתן למעלה משנתיים לפני פסק הדין בתיק בשפ 9075/12 בעניין ג'אבר.

ניתנה היום, כ"ב שבט תש"פ, 17 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.