1

הנאשם נשפט בהיעדרו ביום 24.4.18 לאחר שזומן כדין לדיון ולא התייצב.

כיום עותר הנאשם לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדרו וטוען כי לא קיבל את הזימון לדיון וכי בידיו טיעונים משפטיים טובים המצדיקים ביטול גזר הדין וכי הוא כופר באשמתו.

המאשימה מתנגדת לבקשה ומפנה לאישור המסירה, אשר נשלח לכתובתו הרשומה של הנאשם וחזר בציון "לא נדרש".

2

עיון באישור המסירה מלמד כי הוא אכן נשלח לכאורה לכתובתו הרשומה של הנאשם (וזה אינו טוען אחרת) וכי אף צוין על גבי אישור המסירה מספר ת"ז של הנאשם וניתן להיווכח במועד המסירה, בשם המוסר ובחתימתו בצורה ברורה.

תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד- 1974, קובעת חזקת מסירה, מקום בו ההזמנה לדין נשלחה בדואר רשום, אלא אם הנאשם יוכיח כי לא קיבל את ההזמנה לדין מסיבות שאינן תלויות בו. זאת לא עשה הנאשם. הנאשם כלל וכלל לא התמודד עם אישור המסירה או עם תוכנו ופרט להעלאת טענה כללית כי לא קיבל זימון לדיון לא התייחס לכך. אין באמור כדי לסתור את חזקת המסירה (ר' עפ"ת 37016-12-18 נבואני נ' מדינת ישראל [25.12.18]).

גם בטענתו הכללית כי הוא כופר בביצוע העבירה אין כדי לסייע לנאשם. "לסיכום, על כל הטוען לקיומה של עילה זו (חשש לעיוות דין- א"ל), במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה" (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נגד סאלם [25.3.18]).

סוף דבר, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ב' שבט תשע"ט, 08 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.