1

בפני בקשה לביטול פסק דין בהעדר המבקש, בגין פס"ד שניתן ביום 27.2.19.

על פי כתב האישום נהג המבקש ביום 7.10.18 בשעה 17:24 אופנוע בכביש 20 מצפון לדרום בדרך המחולקת ע"י שטח הפרדה ועברת על שטח ההפרדה, בניגוד לתקנה 36(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961.

בתאריך 13.3.19 הגיש המבקש כאמור בקשה לביטול פס"ד בהעדר על מנת לתת את יומו בבית המשפט.

המשיבה מתנגדת לבקשה שכן, המבקש זומן כדין ובתגובה נוספת ציינה כי גם לשיטת המבקש -הבקשה אינה מוצדקת.

לאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו על ידי המבקש, ובתגובות התביעה, החלטתי לדון בבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הנאשם.

נאשם שאינו מתייצב למשפטו ונדון בהעדרו רשאי לבקש ביטול פסק דין שניתן בהעדר ואולם יהיה עליו להוכיח אחד משני תנאים - כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או כי הביטול דרוש למנוע עיוות דין. ראה רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל, לא פורסם (מיום 29.12.09) ורע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם בנבו, 25.03.2018).

2

אין מחלוקת כי הנאשם זומן כדין.

המבקש אישר כי התקבלו הודעות דואר רשום.

לפי דברי המבקש הוא אינו מתגורר בכתובת הנקובה.

היה על המבקש להפקיד ייפוי כוח בידי הוריו על מנת שיוכלו לקבל עבורו את הדואר הרשום.

גם לגופו של עניין לא נמצא טעם של ממש לביטול פסק הדין.

לא מצאתי כל עיוות דין ביחס להרשעה או ביחס לעונש אשר נגזר על המבקש אל מול חומרת העבירה שיוחסה לו.

די באמור כדי לדחות את הבקשה וכך אני מורה.

הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, י"א אדר ב' תשע"ט, 18 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.