1

מונחת בפני בקשה לביטול פס"ד שניתן בהעדר המבקש ביום 13.09.16.

במסגרת פסק הדין הטלתי על המבקש קנס בסך 1,000 ₪, פסילה בפועל לתקופה של 3 חודשים, הפעלת פסילה על תנאי לתקופה של חודשיים, פסילה על תנאי ל-4 חודשים למשך 3 שנים. וזאת בגין פקיעת רשיון נהיגה מעל 6 חודשים.

המבקש כופר במיוחס לו ומעוניין להציג את ראיותיו בבית המשפט. לטענתו קיבל רשיון נהיגה זמני ל-6 חודשים מיום 27.05.15 עד 27.11.15, כך שהפקיעה היתה פחות מ-3 שנים, שצויין בכתב האישום.

עוד נטען על ידי המבקש, כי לא ידע על מועד הדיון ולא נשלח לו שום זימון. מה עוד, שהעונש שקיבל כבד מאוד והפסילה תפגע בפרנסתו והוא מוכן לשלם הוצאות משפט ולו על מנת להציג את קו הגנתו.

2

ב"כ המשיבה הביעה התנגדותה לבקשה מהטעם שהזימון לדיון וכתב האישום נמסרו למבקש ביד. כמו כן, לטענתה העונש שהוטל על המבקש מצוי במתחם הענישה הראוי ואין לפתוח בפניו את שערי בית המשפט.

לאחר עיון בבקשה ונימוקיה, מצאתי לנכון לא להיעתר לבקשה מהטעמים הבאים:

1. ביום 22.06.16 התייצב המבקש בבית המשפט וביקש לדחות את הדיון בעניינו ליום 13.09.16 , העתק בקשת הדחייה נמצא בנט המשפט - כך שטענת המבקש לפיה לא קיבל את הזימון לדיון דינה להידחות ורצוי כי המבקש יפשפש במסמכיו לפני שהוא מעלה טענות מסוג זה בפני בית המשפט. המבקש בחר שלא להגיע לדיון שדחה ועליו להלין רק על עצמו.

2. הנאשם טוען באופן "סתמי" שהוא כופר באשמה , ללא פירוט במה הוא כופר?

3.עוד אוסיף כי כתה"א מתייחס למועד פקיעת רשיון הקבוע של הנאשם, ולאו דווקא רשיון זמני, שהונפק כדי לתת לנאשם זמן לסדר עניניו מול רשות הרישוי.

4.הנאשם חייב לדעת כי זמנו של ביהמ"ש אינו הפקר ואם הוא לא יתייצב, יבוטל פסק הדין באופן אוטומטי כאילו מובן מאליו.

5.לאה כל דבר ניתן "לפתור" בתשלום הוצאות, יש גם שיקולים נוספים כגון העומס של ביהמ"ש ועקרון סופיות הדיון.

6.לא צויין בבקשה באם יש לנאשם רישיון נהיגה תקף היום, ואין זה מתפקידו של בהיהמ"ש "להשלים את החסר".

מכל המובא לעיל, הבקשה נידחית.

מזכירות בית המשפט תשלח תוכן החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ז' ניסן תשע"ז, 03 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.

3