1

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לקבל את הבקשה לביטול פסק הדין, תוך חיוב הנאשם בהוצאות.

מקובלת עליי עמדת המאשימה באשר להיעדר סיבה לאי התייצבות. הנאשם טען כי לא קיבל זימון לדיון, אולם הנאשם עצמו הוא שהגיש בתיק זה בקשה לדחיית הדיון הקודם שאמור היה להיערך בחודש פברואר. משהגיש הנאשם בקשת דחייה, החובה לבדוק את ההחלטה הינה עליו ואין חובה לזמנו לדיון. יותר מכך, אם לא ידע הנאשם על ההחלטה בבקשת הדחייה שהגיש, הכיצד זה פטר עצמו מהופעה לדיון הראשון בתיק? אשר על כן, טענת הנאשם אינה יכולה להתקבל ויש לראותו כמי שזומן כדין לדיון ולא התייצב.

עם זאת, הנאשם מעלה הגנה טובה לכאורה, אשר אם תוכח יש בה כדי להביא לזיכויו מהאישום. במיוחד נכונים הדברים במצב המשפטי כיום לאור סימני השאלה סביב מערכת האכיפה א'3 (וראו לעניין זה החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בעפ"ת 37212-06-18).

אשר על כן, פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות ביום 5.6 מבוטל. הנאשם ישא בהוצאות בסך 450 ₪ לתשלום בתוך 60 יום.

המאשימה תמסור עמדתה כיצד היא מבקשת להמשיך בהליך: כנגד הנאשם, או כנגד מר נסאר מופלח אשר לכאורה החזיק ברכב במועד הרלוונטי.

בשלב זה נקבע התיק למעקב ליום 26.10.

2

ניתנה היום, ד' תשרי תשע"ט, 13 ספטמבר 2018.