1

1.     בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר ביום 25.5.16, כדין. התביעה מתנגדת לבקשה.

2.     המדובר בעבירה בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה בגינה ביקש המבקש להישפט.

3.     טוען ב"כ הנאשם כי הנאשם טעה לחשוב כי הזימון שקיבל הינו ל 25.6.16 בעוד שהזימון היה ל 25.5.16 .

4.     טעות או בלבול, גם אם נעשו בתום לב אינם עילה לביטול פסק דין שניתן בהעדר (עיינו: רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י, הרכב: הש' א. ברק, הש' ת. אור, הש' א. מצא, 2.10.03, רע"פ 8228/11 זוהר בוקריס נ' מ"י, הש' א. רובינשטיין, 10.11.11, רע"פ 9183/11 הרש מנדל הסנפרץ נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 7.2.12).

5.     אי התייצבות, רואים אותה, כהודייה בעובדות כתב האישום, כך על פי סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982 (להלן: "חסד"פ") ולבית המשפט סמכות לשפוט בהעדר [עיין: רע"פ 2584/09 אהרון בהרי נ' מ"י, כב' הש' א. א. לוי, 26.3.09, רע"פ 206/10 ג'אבר אל שייך נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 5.10.10].

6.     המפורט בבקשה אינו הגנה לגופו של ענין. הכחשה גורפת או העלאת טענה כללית בשלב זה אין בה כדי להניע גלגלי ההליך מחדש [עיין: רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מ"י, כב' הרכב הש': א. ברק, ת. אור, א. מצא (2.10.03), רע"פ 4055/12 יניב חיים נ' מ"י, כב' הש' ס' ג'ובראן (29.5.12), עפ"ת 7536-05-13 עיד חסן נ' מ"י, כב' הש' ט. חיימוביץ' (10.6.13)].

2

7.     העונש שהוטל הולם את העבירה, עברו התעבורתי המכביד של המבקש, הישנות העבירה , חלוף הזמן ממועד שנועד לתשלום הקנס המקורי עד מועד מתן גזר הדין שיש לו ערך כלכלי ועמדת הפסיקה ברע"פ 7223/06 ביחס לעבירה שהגיעה לדיון בבית המשפט, שלא לצורך.

8.     אין עיוות דין, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ז' אב תשע"ו, 11 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.