1

בעניין: בקשה לביטול פסק דין.

1.         בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 18.2.20 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של שימוש בטלפון ונגזר עליו קנס בסך 1,300 ₪.

3.         המבקש טען כי הזימון לדיון בבית המשפט לא הגיע לידיו, הוא אינו חתום עליו וכלל לא ברור באיזה תאריך נשלח אליו וכי נודע לו אודות התיק רק כאשר קיבל הודעה על פסק הדין באמצעות שליח בית משפט. המבקש כפר בביצוע העבירה וטען כי לא השתמש בטלפון אלא חברו שנסע עימו ברכב הוא שהחזיק את הטלפון והמבקש דיבר בו באמצעות דיבורית שברכב וכי מסר גירסה זו לשוטר כבר במועד רישום הדו"ח. עוד טען כי פרנסתו היא מנהיגה ושלילת רישיונו (ע"י משרד הרישוי, עקב ריבוי נקודות) תפגע בפרנסתו.

4.         המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי אישור המסירה חזר בציון "לא נדרש" אשר מהווה אישור מסירה כדין. בנוסף טענה כי המבקש לא העלה טענות הגנה.

2

5.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לקבל הבקשה אך זאת בכפוף לתשלום הוצאות ע"י המבקש.

6.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את הכרעת הדין וגזר הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו.

7.         משלוח ההזמנה באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 106/15 קריב נ' מ"י, 20.1.15).

אישור המסירה חזר בציון "לא נדרש" ומעליו צויין מועד המסירה 1/12" ומכאן שקמה חזקת המסירה אשר המבקש לא הפריך. מאידך גיסא, שמו של מוסר דבר הדואר לא צוין בה, ולא מצויה על אישור המסירה חתימה או חותמת כלשהי.

8.         עם זאת, המבקש העלה טענות הגנה בבקשתו שלא נשללו ע"י ב"כ המשיבה בתגובתה. במכלול הנסיבות אני סבורה כי יש מקום ליתן למבקש יומו בבית המשפט על מנת להסיר את החשש מפני עיוות דין אך זאת בכפוף לתשלום הוצאות ע"י המבקש בסך 600 ₪ עד ליום 1.5.20.

9.         לאחר תשלום ההוצאות כאמור, יבוטל פסק הדין ויקבע מועד נוסף להקראה.

10.       המזכירות תעביר החלטתי זו לצדדים.

11.       לעיוני בהתאם.

ניתנה היום, ב' ניסן תש"פ, 27 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.