החלטה

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת רצח בנסיבות מחמירות בגין רציחת רעייתו.

בעניינו של המבקש הוגשה חוות דעת מאת הפסיכיאטר המחוזי לפיה נמצא המבקש כשיר לעמוד לדין ואחראי למעשיו. בהקשרה של סוגיית האחריות המופחתת, הבהיר ד"ר איזנשטיין כי בהיעדר הגדרה חוקית המנחה את המומחים כותבי חוות הדעת, אין רף המוגדר על פי החוק. במקרה הנדון נקבע כי המבקש לא סבל מדיכאון מאג'ורי או ממחלה פסיכוטית אלא מהפרעות דיכאון וחרדה. עוד צוין, כי הפרעת אישיות איננה נחשבת הפרעה המהווה גורם משפיע על האחריות הפלילית.

ההגנה חולקת על חוות דעת הפסיכיאטר המחוזי וגורסת, על בסיס חוות דעת שהוכנה מטעמה, כי המבקש בא בגדרו של סעיף 301ב(ב)(2) לחוק העונשין, שעניינו אחריות מופחתת.

בישיבה האחרונה שהתקיימה בפנינו, עתר הסנגור בהתאם להוראת סעיף 108 לחסד"פ, להורות לפסיכיאטר המחוזי לפרט בכמה תיקים נקבע ע"י מומחה מטעמו קיומה של אחריות מופחתת, שכן לשיטת ההגנה עמדת הפסיכיאטר המחוזי הופכת את החוק "לאות מתה" ויש בכך כדי להוות "נתון בעל משמעות להכרעה בתיק זה".

המשיבה מתנגדת לבקשה. לשיטת המשיבה, הפסיכיאטר המחוז איננו "קובע" קיומה של אחריות מופחתת, אלא מעביר התרשמותו המקצועית ביחס למצבו הנפשי של נאשם, כאשר הקביעה המשפטית בדבר קיומה של האחריות המופחתת מסורה לביהמ"ש. עוד נטען, כי נוכח החיסיון על תוכן התיקים הפסיכיאטריים, אין בהעברת נתון מספרי כשלעצמו כדי ללמד דבר או כדי להועיל להגנת המבקש.