4. תכלית תשלום שכר העדים והוצאותיהם איננה "פיצוי על הזמן שהוקדש לצורך סיוע לעשיית צד באמצעות מתן בבית המשפט", כטענת בא כח הנאשמת. התכלית היא השבת המצב לקדמותו והבטחת תשלום הוצאותיו של העד בעצם מילוי חובתו האזרחית והתייצבותו בבית המשפט. במובן זה, אין זה משנה אם העד העיד בפועל, אם לאו. השאלה היחידה אליה יש להידרש היא האם העד התייצב באולם בית המשפט בהתאם לזימון אותו קיבל. בהתאמה, אין רלוונטיות לשאלה מדוע העד לא העיד, על אף שהתייצב. על צד המזמין עד להעיד מטעמו לקחת בחשבון כי שמיעת עדותו עלולה להידחות או להתייתר, בין מטעמי בית המשפט, בשל התמשכות חקירתם של עדים אחרים, ובין מטעמים שמקורם בצדדים (ראו והשוו: ת"פ ‏(‏מחוזי י-ם‏)‏ 21713-12-17 מדינת ישראל נ' עדי ‏(‏18.12.19‏)‏‏).

5. בענייננו, אין חולק כי העדה התייצבה לישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 7/12/25. מתגובת הנאשמת עולה כי ף אין חולק כי הנאשמת התייצבה בשעה 10:30 ושהתה בבית המשפט עד לשעה 13:45 (קרי, במשך שלוש ורבע שעות). בנסיבות האמורות, על ההגנה לשאת בהוצאות העדה בהתאם לתקנות, ללא תלות בשמיעת עדותה בפועל.

אשר לטענה כי עדותה התייתרה לחלוטין לאחר שהגיעו הצדדים להסדר ולטענה כי עדותה לא נשמעה בשל אילוצי בית המשפט, כאמור, על בעל דין המזמן עדים מטעמו לקחת בחשבון כי מטעמים דיוניים העד יצטרך להתייצב שוב בבית המשפט וכי הדבר יוביל להוצאות גדולות יותר עבורו. יתרה מכן, מפרוטוקול הדיון עולה כי העדה אכן התייצבה, ובשל התמשכות עדותה של הנאשמת, העדה ועדי הגנה נוספים שוחררו והוזמנו ליום 25/12/25 (פרוטוקול הדיון מיום 7/12/25, בעמ' 81, ש' 15-4). דא עקא, שבסוף ישיבת ההוכחות, ביקשה הנאשמת להודות בכתב האישום המתוקן והיא הורשעה במיוחס לה. נוכח הודאתה של הנאשמת והרשעתה, בוטלו ישיבות ההוכחות, תוך שנקבע כי ההגנה תודיע לעדים על ביטול הדיונים (החלטה מיום 7/12/25). מכאן, שעדותה של העדה לא נשמעה בפועל לבקשת הנאשמת.

6. אשר לגובה תשלום ההוצאות, תקנב 6 לתקנות קובעת כי שכר הבטלה (לרבות הוצאות בגין הפסד שעות עבודה) ודמי הלינה לא יעלו על הסכומים הנקובים בתקנה 10 לתקנות, כאשר דמי הנסיעה מתווספים לסכום זה ואינם מוגבלים בסכום. לפי תקנה 10(1)(א), שכר הבטלה המרבי להתייצבות של עד 4 שעות (כבענייננו) הינו 122 ₪. לעניין דמי הנסיעה, צודק בא כח הנאשמת כי אין לפסוק כל סכום של דמי נסיעה עבור העדה. סבורני כי ראוי לפסוק לעדה הוצאות נסיעה, הלוך וחזור, בהתאם לתעריף הנסיעה בתחבורה ציבורית מן המקום בארץ שממנו הגיע עד למקום מושבו של בית המשפט (כלשון תקנה 6 לתקנות), תוך התחשבות בזמן הנסיעה. בהנחה שהעדה יצאה מביתה בראשון לציון בבוקר הדיון (לא נטען אחרת), אין מקום לפסוק לעדה סכום העולה על 30 ₪ עבור דמי הנסיעה הלוך ושוב.

7. סוף דבר, הבקשה מתקבלת. הנאשמת תשא בהוצאותיה של העדה (הגב' ויקטוריה רוזן) בסך כולל של 152 ₪, בתוך 14 ימים מהיום. לא ישולמו ההוצאות במועד, יישא החוב ריבית והצמדה כדין.

המזכירות תעביר החלטה זו לבא כח הנאשמת, לעדה וכן תודיע לה טלפונית.

ניתנה היום, י"ז שבט תשפ"ו, 04 פברואר 2026, בהיעדר הצדדים.