8. סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן החסד"פ) קובע כדלקמן:

"(א) הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו.

(ב) התיר בית המשפט לנאשם לחזור בו מהודייתו אחרי הכרעת הדין, יבטל בית המשפט את הכרעת הדין במידה שיסודה בהודיית הנאשם ויחדש את הדיון אם הדבר מתחייב מן הנסיבות".

9. התיבה "מנימוקים מיוחדים שיירשמו" פורשה על ידי בית המשפט העליון וסוכמה, למשל בע"פ 5561/03 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נח(4) 145, 152 (2004), פסק דין שצוטט בהסכמה בין השאר בע"פ 2094/11 בן עמי נ' מדינת ישראל ובע"פ 3991/04 רגבי נ' מדינת ישראל. בסופו של דבר, ועל כך חזרה ההלכה הפסוקה שוב ושוב, השאלה המכרעת היא מניעי הנאשם לבקשת לחזור בו מהודאתו: האם מדובר ברצון כן ואמיתי להוכיח את חפותו, או שמא מדובר באקט טקטי שנועד להשיג רווח דיוני. לצד זאת, הפסיקה הבחינה באופן מובהק בין חזרה מהודאה לפני גזר הדין (שאז תהיה נכונות רבה יותר לבחון את הבקשה), לבין בקשות לאחר גזר הדין, ואף בשלב הערעור.

10. בענייננו מדובר אמנם בבקשה שעלתה לפני גזר הדין, ולמרות זאת סבורני שאין לקבלה. הנאשם היה מיוצג במועד מסירת ההודאה על ידי בא-כוחו שממשיך לייצג אותו. לא עלתה בפניי טענה ואין לי כל יסוד לחשוב שנפל פגם כלשהו בייצוג המשפטי ובהסברת משמעות ההודאה לנאשם.

11. זאת ועוד, הנאשם הודה גם בעצמו, ובמלל חופשי (קרי לא רק על דרך של אישור ההודאה שניתנה מפי בא כוחו - ר' פרוטוקול 25.6.23, עמ' 2 ש' 18). הנאשם הסיר את הספק שהתעורר לגבי הודאתו באמירתו מיום 10.6.24 לפיה אינו חוזר בו מהודאתו, ומאז ועד היום - כשנה - במהלכה היה בקשר עם סניגורו ועם שירות המבחן, לא העלה כל הסתייגות מן ההודאה, ו"צץ" עם טענתו ברגע שלפני האחרון, בדיון בו צפוי היה להיגזר דינו לאחר שמיעת טיעונים לעונש.

12. להתרשמותי, אפוא, אין מדובר בטענת חפות אותנטית שמצדיקה להשיב את הגלגל לאחור, שנתיים וחצי לאחר הגשת כתב האישום, ולקיים בירור ראייתי, אלא בניסיון טקטי של הרגע האחרון לדחות את הקץ, אולי בחשש מתוצאות ההליך.

13. הבקשה נדחית אפוא. בדיון הקבוע ליום 27.5.25 אשמע טיעונים לעונש.

ניתנה היום, י' אייר תשפ"ה, 08 מאי 2025, בהעדר הצדדים.