ב"כ המאשימה - עו"ד רעות זוסמן

ב"כ הנאשם - עו"ד אלון פורת

 

 

 

תמצית הכרעת הדין

1.  ביום 4.2.25 הורשע הנאשם, לאחר שמיעת הוכחות, בביצוע עבירות של תקיפת בן זוג הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן:החוק), והיזק לרכוש במזיד לפי סעיף 452 לחוק.

 

ביום 21.6.23, על רקע ויכוח בין הנאשם לבין המתלוננת, אשתו, הכה הנאשם באמצעות אגרופו בפניה וגרם לה חבלה בדמות חתך מדמם מעל שפתה העליונה. בהמשך, משרצתה המתלוננת להתקשר למשטרה, נטל הנאשם את מכשיר הטלפון הנייד שלה והשליכו אל הרצפה. כתוצאה מכך נשבר הטלפון הנייד.

 

ראיות לעונש

2.  מטעם ההגנה, לעניין העונש, העידה המתלוננת. המתלוננת מסרה כי היא והנאשם נשואים מזה 45 שנים. הנאשם הוא פוסט טראומטי. בעקבות האירוע נושא כתב האישום החלו הנאשם והמתלוננת בטיפול זוגי אשר הקנה להם כלים ושיפר מאד את מערכת היחסים ביניהם, והדבר ניכר גם במסגרת היחסים במשפחה המורחבת. המתלוננת ציינה כי אם יידרש הנאשם לבצע עבודות שירות בשעות הבוקר או אחר הצהריים, הדבר יקשה עליה מאד, מאחר והם עושים הכל יחד ונעזרים זה בזה.

 

 

 

טיעוני הצדדים לעונש

3.  ב"כ המאשימה טענה כי הנאשם פגע בבטחונה ושלוות נפשה של המתלוננת בתוך ביתה. תוך שהפנתה לפסיקה, טענה המאשימה למתחם עונש הולם הנע בין מספר חודשי מאסר לבין 12 חודשי מאסר. עוד ציינה כי הנאשם לא הודה ולא נטל אחריות על מעשיו, ועל כן אינו זכאי להקלה בהקשר זה בעונש; מנגד, מדובר בנאשם נעדר עבר פלילי, שהינו פוסט טראומטי, ועובר טיפול על רקע זה. סיכומו של דבר, עותרת המאשימה לעונש בדמות מאסר בן שלושה חודשים שיכול וירוצה בעבודות שירות, עונש מאסר מותנה, וחתימה על התחייבות להימנע מעבירה.

 

4.  ב"כ הנאשם טען שמדובר באירוע אחד הכולל את שתי העבירות בהן הורשע הנאשם. עבירת התקיפה היא מעשה חד פעמי, קצר מאד, שכלל מכה אחת בלבד והתרחש בתוך מערכת יחסית זוגית ממושכת וארוכת שנים. מדובר באירוע ספונטני של אובדן שליטה, ללא תכנון מוקדם, על רקע ויכוח רגעי, והחבלה שנגרמה למתלוננת אינה חמורה. האירוע קשור קשר הדוק ללקות ממנה סובל הנאשם, בעטיה מידת השליטה שלו על מעשיו היא פחותה. לעניין שבירת הטלפון, לקח הנאשם אחריות מלאה בהזדמנות הראשונה, והוא גם רכש למתלוננת מכשיר טלפון חדש. אף שבירת הטלפון נעשתה על רקע מצבו הנפשי הקשה. תוך שהפנה לפסיקה, טען ב"כ הנאשם למתחם ענישה הנע בין מאסר מותנה וקנס לבין מאסר בן 3 חודשים לריצוי בעבודות שירות.

 

לעניין נסיבותיו האישיות של הנאשם, ציין בא כחו כי מדובר בנאשם כבן 70, נעדר עבר פלילי, ומדובר באירוע חריג מאד לאורחות חייו, אשר בעקבותיו החלו הוא והמתלוננת בטיפול זוגי שמאד היטיב עמם. לעניין זה הגיש מסמך מטעם עובדת סוציאלית שטיפלה בבני הזוג (טל/2) וכן של פסיכולוגית קלינית המטפלת בנאשם (טל/1). עוד ציין כי הנאשם מוכר כנכה צה"ל על ידי משרד הבטחון בשל פוסט טראומה (טל/3) והוא מטופל בקנאביס רפואי (טל/4). הנאשם סובל מפוסט טראומה בעקבות אירועים קשים שחווה בשירותו הצבאי במלחמת שלום הגליל ובמבצע ליטני, והוא מטופל על רקע זה במרכז הרפואי שיבא במסגרת יומית בסדנת גל (טל/5). ב"כ הנאשם טען כי יש מקום להתחשב בשיקולי שיקום ולסטות ממתחם הענישה, ולענין זה הפנה גם להלכת לופוליאנסקי. עוד טען כי עונש מוחשי יביא לפגיעה במצבו של הנאשם ובמרקם החיים הזוגי והמשפחתי. ענישה בדמות עבודות שירות תקשה על ההליך הטיפולי בו משתתף הנאשם, ואם ייקבעו לשעות אחר הצהריים יכביד הדבר על המתלוננת שתידרש ללוותו. על כן, ביקש ב"כ הנאשם להסתפק בעונש של קנס ומאסר מותנה.

 

5.  הנאשם, בדבריו לעונש, ציין כי היחסים בינו לבין המתלוננת השתקמו; הוא הולך בכל יום לטיפול בסדנת גל, וכמעט שאינו יוצא לבד מביתו, והמתלוננת היא זו שמלווה אותו.

 

 

דיון והכרעה

מתחם העונש ההולם

6.  קביעת מתחם העונש ההולם נעשית בהתאם לעקרון ההלימה - קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו, בהתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40ג לחוק העונשין).

 

7.  הערכים המוגנים בהם פגע הנאשם הם שלומה, בטחונה ושלוות נפשה של המתלוננת; כמו כן, פגע הנאשם ברכושה של המתלוננת. בתי המשפט עמדו, בהחלטות רבות, על חומרת התופעה של אלימות במשפחה על רקע מאפייניה, והצורך בענישה מחמירה בעבירות אלה:

 

"עבירות אלימות נגד בן זוג פוגעות בשלמות גופו של בן הזוג, בביטחונו, בכבודו ובשלוות חייו. יש לייחס לעבירות אלו חומרה יתירה, באשר ככלל הן מתרחשות בין כתלי הבית באופן הסמוי מן העין, תוך ניצול פערי כוחות פיזיים בין בני הזוג, ולעיתים תוך ניצול תלות כלכלית ורגשית של בן או בת הזוג" (רע"פ 2486/19 נאטור נ' מדינת ישראל (11.4.19), פסקה 10).

 

"באלימות במשפחה, נגישותם של קרבנות העבירה למערכת המשטרתית או למערכות הסיוע האחרות היא ענין מרוכב וקשה, הטעון רגשות חזקים, פחדים ואימה. הבושה, והרצון לשמור על שלמות המשפחה הופך לא אחת את התלונה על אלימות במשפחה למהלך קשה וטעון. לא אחת, קיימת תלות כלכלית ורגשית של בן הזוג המוכה בבן הזוג המכה, ותלות זו גם היא מקשה על חשיפת הפגיעה. גורמים אלה ואחרים בשילובם, משווים מימד מחמיר לעבירות אלימות במשפחה. נפוצותן של עבירות אלה, והצורך להגן על קרבנות האלימות שהם על פי רוב חסרי ישע, תורמים אף הם להחמרה הנדרשת בענישה בעבירות אלה" (ע"פ 6758/07‏ ‏פלוני נ' מדינת ישראל (11.10.07), פסקה 7).

 

8.  הנאשם תקף את המתלוננת, בת זוגו, במכת אגרוף לפניה, וגרם לה לחבלה מדממת מעל לשפתה. בהמשך שבר את מכשיר הטלפון הנייד שלה. הצדדים אינם חלוקים על כך שמדובר באירוע אחד, אשר יש לקבוע מתחם ענישה אחד ולגזור עונש כולל בגינו (סעיף 40יג(א) לחוק).

 

9.  מנעד הענישה בעבירות האלימות הינו רחב; בחינת הענישה הנוהגת מעלה כי בעבירה הנדונה ובנסיבות קרובות לעניינו של הנאשם מבחינת חומרתן, קבעו בתי המשפט מתחמי ענישה הנעים בין מאסר קצר אשר יכול וירוצה בעבודות שירות לבין מאסר בפועל.

 

א.  רע"פ 7004/22 פלוני נ' מדינת ישראל (26.10.22): המבקש הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש, בכך שהכה את בת זוגו במכת אגרוף לעינה וכתוצאה מכך נגרמה לה נפיחות. בית משפט השלום (ת"פ (ב"ש) 60810-05-17) קבע מתחם עונש הולם הנע בין 6 חודשי מאסר שניתן לרצותם בדרך של עבודות שירות ועד 18 חודשי מאסר, והשית על המבקש 9 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות. בית המשפט המחוזי (עפ"ג (ב"ש) 60324-06-22) דחה את ערעורו של המבקש נגד חומרת העונש, ובית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור.

 

ב.  ת"פ 34838-02-21 (ראשל"צ) מדינת ישראל נ' דוידוביץ' (7.2.22): הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של תקיפת בן זוג הגורמת חבלה של ממש. במהלך ויכוח בין הנאשם למתלוננת, סטר הנאשם בחוזקה על לחייה של המתלוננת; כתוצאה מכך נגרמה לה אדמומית בלחיה, שנעלמה עשר דקות לאחר מכן. בית המשפט קבע מתחם ענישה הנע בין חודש אחד ל- 8 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות, וגזר על הנאשם עונש המצוי בתחתית המתחם.

 

ג. ת"פ (ת"א) 5848-11-22  מדינת ישראל נ' פלוני (12.11.24): הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה. על רקע ויכוח בין בני הזוג, במהלכו גידפה אותו המתלוננת, תקף אותה הנאשם במכות אגרוף לפניה ולגופה תוך כך שהוא נוהג ברכב. במעשיו גרם לה חתך מדמם בשפתיה וחבלות נוספות בפניה. בית המשפט קבע מתחם ענישה הנע בין 4 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות ועד ל-12 חודשי מאסר, וגזר על הנאשם עונש של 5 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.

 

ד.  ת"פ (ב"ש) 1529-12-23  מדינת ישראל  נ' פלוני (21.5.24):הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של תקיפת חבלנית של בת זוג. על רקע ויכוח ביניהם, השליך הנאשם על פניה של המתלוננת מגב קטן עשוי ברזל אשר פגע בעינה השמאלית, ונגרמו לה נפיחות ואדמומיות. בית המשפט קבע מתחם ענישה הנע בין 6 חודשי מאסר אשר יכול וירוצו בעבודות שירות, לבין 15 חודשי מאסר בפועל, וגזר על הנאשם עונש של 7 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות.

 

ה. ת"פ (פ"ת) 25769-05-22 מדינת ישראל נ' פלוני (26.12.22): הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לבת זוג. הנאשם הכה במתלוננת באמצעות ידיו בפניה וכתוצאה מכך היא נפלה ארצה. כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו למתלוננת חבלה בדמות רגישות וכאב לכל אורך ידה, והמטומה מתחת לעינה. בית המשפט קבע מתחם ענישה הנע בין מספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות לשנת מאסר בפועל, וגזר על הנאשם חמישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.

 

10.  אין בידי לקבל את עמדת ב"כ הנאשם לפיה תחתיתו של מתחם העונש ההולם עומד על מאסר מותנה, וזאת אף לאחר שעיינתי בפסיקה אליה הפנה. לעניין זה אציין כי ברע"פ 6485/20 ביטון נ' מדינת ישראל (11.1.21) נקבע דווקא מתחם ענישה שתחתיתו מאסר קצר לריצוי בעבודות שירות, אולם הוטל של"צ משיקולי שיקום; כך גם בת"פ (רמ') 33546-01-20 מדינת ישראל נ' שירקונוב (30.5.23). בת"פ (רח') 44955-10-22 מדינת ישראל נ' פלוני (9.9.24) נקבע מתחם שתחתיתו 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, ובית המשפט חרג ממנו לקולא והטיל עונש בן 3 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות לנוכח עמדת המאשימה, ותוך שמתח ביקורת על עמדתה.

 

11.  אכן, כפי שציין ב"כ הנאשם, מדובר באירוע קצר ונקודתי, ללא תכנון מוקדם. עם זאת, איני סבור כי אירוע אלים בו תקף נאשם את בת זוגו במכת אגרוף לפניה, תוך שגרם לה חבלה, ראוי שיוביל לענישה שאין בה רכיב ממשי של מאסר, אף אם לריצוי בעבודות שירות.

 

12.  סיכומו של דבר, על רקע הפסיקה הנוהגת, הערכים החברתיים בהם פגע הנאשם ונסיבות ביצוע העבירה, אני קובע כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר קצר שיכול וירוצה בעבודות שירות, לבין מאסר למשך 12 חודשים.

 

סטייה ממתחם העונש ההולם

13.  ב"כ הנאשם טען כי יש מקום לסטות ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום, או לחילופין על רקע ההלכה שנקבעה בפסק הדין בעניין לופוליאנסקי (ע"פ 5669/14). אין בידי לקבל טענות אלה.

 

את הטענה הנוגעת לסטיה מן המתחם מטעמי שיקום ביסס ב"כ הנאשם על הליך הטיפולי הזוגי שעברו הנאשם והמתלוננת. אכן, יש לברך על ההליך הטיפולי שעברו בני הזוג, בעקבותיו, כך נמסר, הוטב הקשר הזוגי ביניהם (טל/2). עם זאת, התקשיתי להבין כיצד מתיישבת טענת ב"כ הנאשם לפיה הבין הנאשם כי "אלימות היא דבר בלתי נסבל מבחינתו", עם העובדה כי לא נטל אחריות על עבירת האלימות, או הביע עליה חרטה, גם לאחר מתן הכרעת הדין המרשיעה. בנסיבות אלה, עניינו של הנאשם אינו נכנס לגדר אותם מקרים חריגים בהם ניתן להצביע על הליך טיפולי אשר מצדיק סטיה ממתחם הענישה משיקולי שיקום, בהתאם לסעיף 40ד(א) לחוק (ע"פ 1026/24 מדינת ישראל נ' פלוני (9.3.25), פסקה 12, וההפניות שם).

 

14.  אין הנאשם יכול להיבנות גם מפסק הדין בעניין לופוליאנסקי (ע"פ 5669/14), אשר עניינו היה מצב רפואי קשה, תוך שהובהר כי מדובר בפתח צר אשר ניתן לעשות בו שימוש במקרים חריגים בלבד.

 

גזירת העונש

15.  גזירת העונש בתוך מתחם הענישה תיעשה בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, כאמור בסעיף 40יא לחוק העונשין.

 

16.  במסגרת בחינת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה נתתי דעתי לכך שלחובתו של הנאשם אין הרשעות קודמות. כמו כן, נתתי משקל לגילו של הנאשם, נסיבותיו האישיות ומצבו המורכב; מדובר בנאשם הסובל מפוסט טראומה עקב אירועים קשים שחווה במהלך שירותו הצבאי, והוא מצוי במסגרת טיפולית יומית בבית החולים שיבא (טל/5). כן נתתי משקל לקולא לדברי המתלוננת במסגרת שלב גזירת הדין, אשר עמדה על השיפור במערכת היחסים בינה לבין הנאשם בעקבות הטיפול הזוגי שעברו (טל/2), וכן על ההכבדה שתיגרם לתא המשפחתי אם יידרש הנאשם לבצע עבודות שירות.

עם זאת, אין להתעלם מן העובדה, עליה עמדתי לעיל, כי הנאשם לא נטל אחריות על עבירת האלימות, הן במסגרת שלב בירור האשמה, והן בדבריו לעונש. מובן כי אין מקום להחמיר עם הנאשם לנוכח העובדה כי בחר לכפור ולנהל הוכחות; עם זאת, הנאשם אינו זכאי להקלה לה זכאי מי שהודה, נטל אחריות והביא לחיסכון בזמן שיפוטי, ואשר בהודאתו יש גם כדי ללמד על הפחתת הסיכון שיחזור על מעשיו.

 

17.  סיכומו של דבר, מקובלת עלי עמדתה העונשית של המאשימה, אשר הינה מאוזנת בנסיבות העניין, משקפת את מורכבותו של הליך גזירת הדין בעניינו של הנאשם, ואינה מחמירה עמו.

 

18.  אשר על כן, ייגזר על הנאשם עונש מאסר קצר יחסית לריצוי בעבודות שירות, לאחר שנמצא מתאים לכך על ידי הממונה על עבודות השירות; לנוכח האמור בחוות הדעת שהוגשה מטעם הממונה במה שנוגע לנסיבותיו האישיות והרפואיות של הנאשם, ביצוע עבודות השירות יצומצם להיקף של 6 שעות ביום.

 

 

 

 

 

 

מכל המקובץ לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

 

א.  מאסר בפועל למשך 3 חודשים, אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות במרכז יום לקשיש בנס ציונה בכתובת בן גוריון 9 בנס ציונה, בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות שירות מיום 22.4.25; זאת, בהיקף של 6 שעות ביום.

 

הנאשם יתייצב ביום 25.6.25 בשעה 8:00 במשרדי הממונה במפקדת מחוז מרכז של שב"ס.

 

העונש ירוצה בהתאם למגבלותיו הרפואיות של הנאשם, כפי שפורטו בחוות הדעת של הממונה על עבודות השירות.

 

הנאשם מוזהר כי עליו לעמוד בתנאי ההעסקה ובדרישות הממונה, לרבות התייצבות רציפה לריצוי העונש, וכי כל חריגה מהכללים עלולה להביא להפסקת עבודות השירות וריצוי יתרת עונש המאסר מאחורי סורג ובריח.

 

ב.  6 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור תוך 3 שנים מהיום עבירת אלימות מסוג פשע.

 

ג. 3 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור תוך 3 שנים מהיום עבירת אלימות מסוג עוון או עבירה של היזק לרכוש במזיד.

 

צו כללי לטיפול מוצגים, על פי כל דין.

 

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מהיום.

המזכירות תעביר עותק מגזר הדין לממונה על עבודות השירות.  

 

 

 

ניתן היום, כ"ד ניסן תשפ"ה, 22 אפריל 2025, במעמד הצדדים.